אף פעם לא אהבתי את חמתי. ומאמינה שהיא גם לא אהבה אותי
תמיד התנגדה לקשר בינינו... עוד מהיותינו חברים
תמיד התערבה לנו ומצד שני לעולם לא עזרה ... גם בשכירות שהיינו גרים תמיד מצאה מילה רעה לומר. גם שטסנו לחו'ל הייתה מעירה שמה יש לעשות שם ושחבל על הכסף.. ובניגוד אלינו הבת שלה ובעלה כל הזמן בטיולים... (הם מאוד קמצנים ויש להם 2 בתים.. מעניין מאוד איך..) היא אוהבת להפציר בנו שלא ניצא או נבזבז כי לנו אין בית . ממש מורידה אותנו לתחתית.. וזה אכן יוצר אוירה לא נעימה . גם שהולכת לשמה אני כבוייה. לא טוב לי בחברתה.. גם שהייתי בהריון לא הייתה מגיעה לבקר אותנו רק אם זה היה מלווה בבכי ועצבים הייתה עושה טובה ובאה.. מיותר לציין ש'הגיסות שלי האהובות' נדבקו בארס שלה וגם לא מדברים עם אחיהם (בעלי) אפילו טלפונית. הם משפחה מאוד רעה וראש הנחש זאת האימא.
לי כבר נמאס... קשה לי מאוד.
אנו משכירים דירה 2 דקות מ הם לצערי. כי זה מה שהיה הכי כדאי .
אני מרגישה שהיא מסכסכת בינינו.. תמיד שהוא הולך לשם הוא חוזק נעול ומתוח ועצבני ובלי טיפת חיבה ... אני רואה ומרגישה שהיא ממלאה לו את הראש עלי.. אי אפשר לדעת על מה. יכול להיות על הטיפול של התינוקת גם.. כי פתאום הוא אומר מילים שאימא שלו אומרת.. זה לא הוא.
הוא מגונן עליה בחירוף נפש.. מה שמאוד מתסכל אותי. הוא לא מעמיד אותה במקום. גם שהוא יודע שהיא טועה הוא מגונן עליה.. בגלל זה היא נהנית לדרוך עלינו..
לעומת זאת לבת שלה איך היא מכבדת את בעלה.. מה שהיא לא עושה לי..
אני לא רואה לאן זה כבר ממשיך.. אני מיואשת ואין לי חשק כבר לכלום
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות