איך לכוון את עצמי באזרחות ולמצוא את המקום שלי מבחינה מקצועית אם אני אדם ממש ממש ביישן?

שלום,
יש לי בעיה שאפילו לי לא ברורה. בתור ילדה דיברתי כרגיל, הייתי תלמידה טובה, התנהגתי פחות או יותר רגיל. יש לי היסטוריה לא נעימה עם המשפחה שכוללת אלימות. יכול להיות שהדברים השפיעו עלי, ואולי זו באמת מי שאני בלי שום קשר למה שעברתי.

אני כמעט ולא מדברת עכשיו, לאחר שנתיים של שירות לאומי. ללא ספק יש לי גם סוג של חרדה חברתית. רוב הזמן אני מרגישה בדיכאון. אני מתקשה ליצור קשר עין. אפשר להבחין בכך שאני ביישנית או לכל הפחות סגורה ומופנמת מאוד, ומצד שני יש כאלו שמגיעים למסקנה שאני טיפשה וזו הסיבה לחוסר הדיבור שלי, על אף שבעבר הייתי יחסית רגילה וכמו רוב הילדים.

אני מסיימת בקרוב שירות לאומי. יש לי תעודת בגרות בממוצע 95 עם בונוסים. אני מתכוננת לפסיכומטרי ומאוד מקווה שעם כל ההשקעה שלי אקבל לפחות 520.
אני באמת מוכנה להקדיש זמן ולעשות את מה שצריך כדי להתקדם בחיי כמו כל אדם אחר, אבל יש לי קושי שדי בולט לעין. אני מאוד מאוד מופנמת וגם אולי לא תמיד רואים את זה, אבל אני גם מאוד מדוכאת ויכולה להתחיל לבכות לבדי מכל דבר קטן, וזו כמו מועקה שנגררת אחרי לכל מקום. משהו כבד שנוחת עלי, מאט את הגוף שלי, מוריד את הביטחון וכ'ו.

אני תמיד חושבת על הסבתות שלי שעבדו בניקיון ועל דודה שלי שלאחר שלקחה קוקאין, פיתחה סכיזופרניה, ובלית ברירה עובדת גם כן בניקיון.
אני יודעת שזה שיש לי קרובי משפחה שעובדים בעבודות כאלו, לא אומר שבהיכרח זה מה שיקרה גם לי, אבל זה מהדהד לי בתוך הראש כל הזמן שגם דבר כזה עלול לקרות,
ובעיניי זה ה'אסון' הגדול ביותר. ניקיון נתפס בעיניי כדבר משפיל ובזוי, ואני 'מתה מפחד' שאאלץ לעסוק בזה ביום מן הימים.

מאוד מאוד חשוב לי שיהיה לי מקצוע שאוכל לעבוד בו לאורך שנים ואף לקבל קביעות. שתהיה פרנסה יציבה וטובה. לפחות טובה דיה.
אני מוכנה להיות אחות, או מורה לגיל הרך או לחינוך מיוחד, מקצוע ההנדסאי גם מוצא חן בעיניי מאוד (בעיקר הנדסאי מחשבים), אם אוכל אז גם הנדסת מכונות נשמעת לי פשוט נפלא!, וגם הייתי שמחה להיות חוקרת או עובדת מעבדה בתחום מדעי.

כל אלו, גם אם ברובם אני מוצאת חסרונות מאוד ברורים, הם לפחות מכבדים ומאפשרים חיים טובים.

אבל שוב, הרעיונות שלי אולי נחמדים, אבל כרגע, כשרואים אותי, אני כמו פסל. יושבת ולא מדברת. למעשה, מעדיפה להיות לבד כי ככה יותר פשוט לי.
ואני אדם באמת טוב, ונכון שאני עדינה ושקטה, אבל ילדים אני מאוד אוהבת, ובגלל זה אני חושבת שעל אף שאין לי אופי של מורה טיפוסית, כן אוכל להיות מורה לחינוך מיוחד לילדים בבית ספר יסודי.

זאת אומרת, לכל מקום שלא אלך לשם, אהיה קצת שונה בגלל ההתנהגות שלי.

ואני אישית לא חושבת שאני לא חכמה. יש לי הפרעת אישיות.
ואני רוצה גם, להתחלה, לצאת לאזרחות וללמוד כמו הרוב, אבל קשה לי. אני מרגישה בלחץ וכדומה.

איך אני יכולה להתגבר על זה ועל אף הקושי להתקדם בחיים כמו השאר?,
תודה