הלוואי שהייתי יכולה להיות לבד בלי להרגיש בודדה.
למה אני מרגישה צורך להרגיש אהובה? שיקבלו אותי? להרגיש שרוצים אותי? ש"מאשרים" אותי? שמקשיבים לי? שמבינים אותי? שמחבבים אותי?
להרגיש שאני חלק ממשהו? הלב שלי בוער.
אני מרגישה כאילו שאני כלואה בסערה של רגשות ורצונות שאין לי שליטה עליהם.
מגיל 14 לא יכולתי ללכת לבית הספר בגלל מחלה, אז למדתי בבית
בעזרת מורים פרטיים (כן, זה חוקי ללמוד בבית אם יש סיבה רפואית).
ומאז. לאט לאט התחלתי להתבודד יותר ויותר. חסרת חברים וידידים..
(עכשיו כבר החלמתי).
רוב היום הייתי (ועדיין) בחדר. ראיתי סדרות על אנשים שאני לעולם לא אוכל להיות,
על הרפתקאות שאני לעולם לא אוכל לחוות.. והרגשתי מנותקת משאר העולם.
קיבלתי פטור מהצבא בגלל שיש לי פחד ענק מאנשים. קשה לי להיות לידם.
בגלל זה גם אין לי עבודה.
כרגע אני משלימה בגרויות, ואני רוצה ללכת לשירות לאומי כשאני אסיים אותם בקרוב.
אבל... אני פוחדת שהפחד שלי מאנשים ימנע ממני. אני רוצה לצאת בשביל להכיר
אנשים ולהרגיש פחות לבד.. אבל אני חושבת שהפחד שלי
מאנשים ימנע ממני.
מה לעשות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות