זה נורמלי
היי אסקפיפל, בשנה האחרונה ישבתי בבית, בהתחלה רציתי חופש אחרי עבודה קשה ואז היה לי קשה יותר ויותר לחזור למעגל העבודה, דיכאון וכן הלאה (חברותי כבר פחות ניפגשות) החלטתי לקחת את עצמי בידים ונרשמתי ללימודים. כמובן שעכשיו אין טם לעבוד או איפה כי תיכף אעבור לגור ליד הלימודים.
אבל לאחרונה התחילו לי התקפי חרדה שגורמים לי לפקפק במסוגלות שלי להסתדר לבד (כאבי בטן רעידות צמרמורות, אני יודעת שזה חרדה ועדיין מפחדת שמשהו לא בסדר). חשבתי לוותר על הכל אבל כבר כל המשפחה המורחבת, חברים וכו' שמעו.
מודה שאני דיי מפונקת ולא כזאת בוגרת אבל זאת נראתה לי הזדמנות גם ללמוד משהו מעניין וגם להכיר חברים חדשים (אין את מה שאני רוצה ללמוד באונ' ת"א וגם הבנתי שקשה להכיר שם חברים וזה גם נסיעה ארוכה בתחב"צ בכ"מ)
אמרו לי שזה הגיוני שהחרדה מתעוררת לפני מצבים חדשים, אבל כבר אין לי כוח להעמיד פנים שהכל בסדר. יש עוד אנשים שזה ככה? אני מרגישה דופק בכל מיני מקומות בגוף וקשה לי לאכול, גם לצאת אני לא יוצאת שמציעים לי תמיד כי מה אם ישימו לב, וזה באמת מפריע. זה כנראה מהשינוי הגדול וזה יעבור ואם לא, האם השותפות יחשבו שאני משוגעת?
אוף לא מוצאת דרך להירגע :((
אני מפגרת מאחור לגילי? זה כזה מוזר? יש עוד אנשים עם הפרעות חרדה שונות (יש לי OCD) שלמדו וחיים לבד ומסתדרים? איזה סיפור מעודד?
סליחה על החפירה
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025