הדפוס של החשיבה שלי נורא בעייתי והוא בעצם התעצב ככה מאז שאני קטנה...
לא מחוויות ונגיעות אישיות שלי, אלה איפושהוא בגיל 15-16 התחלתי לשמוע המון
סיפורים של בחורות שנתנו לגברים את הלב והיו טובות מידי
ובסופו של דבר הבחורים האלה זילזלו בהם, בגדו בהם, עזבו אותם, התנהגו אליהם לא יפה
כך שגדלתי עם מחשבה מוטעית שמי שטובה לגברים נדפקת- מי שרעה אליהם זה תופס, ככה הם יכבדו אותה יותר ולא יעיזו לזלזל בה..
וזה מה שהתקבע לי בראש..
יש לי חבר כבר 8 חודשים והמחשבה המקובעת שאני חייבת להיות רעה, שאני חייבת להיות עם יד על הדופק כל הזמן כדי שהוא חלילה לא יזלזל, לא יקח כמובן מאליו, לא יתחיל לעשות עליי פוזות היא להיות אליו רעה.
הוא ממש אוהב אותי וממשמ מתוסכל מהמצב הזה, איך זה מתבטא?
לפעמים אני מייבשתעוקצת אותו כי זה גורם לי לחשוב שאם אני לא אעשה את זה ואני ידבר אליו נחמד מידי-הוא בסוף יזלזל בי,
אני הרבה פעמים פוגעת בו נעלמת בכוונה ואומרת את המילה האחרונה-כדי שהוא לא יחשוב שאני טובה מידי ויקח אותי כמובן מאליו,
לפעמים אני אפילו מפחדת שהוא יבגוד בי אז אני עושה דברים ששוברים לו את האמון, זורמת עם בנים שמתחילים איתי (אך ורק בדיבור)גורמת לו לקנא-כי אני מפחדת שאם אתן לו תחושה שהוא היחיד בלב שלי בסוף הוא ישתעמם וילך..
אם טעיתי אני לעולם לא אבקש ממנו סליחה ולא אגיד מצטערת אם פגעתי-כי אני מאמינה שכשאני אגיד לו סליחה הוא פשוט יחשב שאני חלשה!
וכל אלו דברים שאני עושה על אוטומת מהתת מודע כי התרגלתי לחשוב,
שאם אני חלילה קצת ייפתח לבחור או קצת יראה לו שאני אוהבת אותו זה ייפעל לרעתי..
אני לא רוצה לאבד את חבר שלי אבל לא מצליחה לשנות את הדפוס הזה,
לא מצליחה להשתחרר מההרגשה הכובלת שבחורה חייבת להיות רעה לגבר,
מפחדת שאם אני יהיה טובהאליו יבין אותו יקשיב לו ויתפשר איתו, הוא בעצם ילך
מה עושים מפה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות