אני בתחילת שנות ה20 ויש לי OCD והיום קרה לי ריב רציני עם אמא. ביקשתי ממנה לא לעשות משהו (זה לא משהו שחייבים לעשות ואין בררה ושום דבר בעולם לא הייה משתנה אם היא לא הייתה עושה זאת) אמרתי לה את זה כבר חודש + והיום היא עוד פעם עשתה את זה ואמרה דברים מהסוג של: "אני יעשה מה שאני רוצה ואם לא טוב לך את יכולה לאוף מהבית הזה לא אכפת לי ממך ומהאוסידי שלך". וזה לא שאני מחייבת אותה שתחייה לפי החוקים שלי לא! אני שותקת על הרבה דברים בבית רק כי אני יודעת שאני לא יכולה לגרום לאחרים להשתתף בבעיה שלי ואני ופשוט לא מרוצה מהדברים בשקט בלי להכריח לשנות את זה . אבל יש דברים שהיא יכולה לוותר עלהם ולא לעשות. ולא יכלתי כבר לשתוק וקיללתי אותה והיא באה להרביץ לי רק שהיא שחכה דבר אחד שאני כבר לא ילדה ויכולה להגן על עצמי החזרתי לה והיא התחילה לבכות ממש כמו ילדה בת 5 ואחי יצה מהחדר והתחיל לבעוט בי להוצי אותי מהבית וגם אבא שלי כעס הוא בכלל מחשיב אותי לשטן בגוף אנושי לא אכפת לו בכלל כולל בכלל מה עובר עליי הוא חושב שכל משאני עושה זה מרועה.
בנעוריי הייתי דיכאונית ואפילו ניסיתי להתאבד עם כדורים והצילו אותי ואחשיו בחיים הבוגרים הפכתי לבן אדם שונה ויחסית חזק שלא מפחד מקשיים ותמיד מנסה להרים את עצמי ולחייך לא משנה מה ולא חיפשתי הרגעה באלכוהול או עישון ותמיד הייתי שמחה לעזור לאחרים כשלהם רע. אבל נשברתי באחד הימים האלה מפניי שנאלצתי להתרחק ממישהו שאני נורא נורא מאוהבת בו ,יותר מכל דבר בעולם , מוכנה למות במקומו וחושבת עליו ימים ולילות והריחוק הזה שבר אותי!.. אומנם לא עשיתי מי זה טרגדיה עולמית אבל עדיין אני הולכת שבורה ומעוצבנת עם מחשבה שנמאס מכל הרע בחיי .כמה בן אדם אחד כבר יכול לעבור?? ואחשיו אחריי הריב הזה נפלתי לדיכאון של ממש, דיכאון שלא היה אופייני לי כבר הרבה מאוד זמן אפילו חשבתי להתאבד (אבל שיניתי את דעתי ואני לא יעשה זאת). אני מרגישה מתה מבפנים וכאב ענק. . אני ינסה למצוא מקום מגורים אחר ומאוד כועסת על עצמי שלא עשיתי את זה כבר מזמן. זאת יותר פריקה מבקשת עזרה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות