עוד בבית הספר הרגשתי שלמדתי נטו בשביל הציונים, ולא היה משהו שתיכננתי מתוך אהבה לתחום מסויים. סיימתי את הלימודים עם בגרות בממוצע 95, בפסיכומטרי 523, הכמותי טיפה יותר טוב, 529.
אילו מבחינה חברתית לא הייתי אפס, יכולתי לשקול ללמוד חינוך או חינוך מיוחד.
אני ממש בכיתי כי הזהות שלי כאדם לא בשלה. אני לא יודעת מה אני אוהבת ומרגישה תלויה באוויר. חסרת כיוון.
אני בקרוב אהיה בת 21 ומאוד חשוב לי ללמוד. למעשה, אני מעוניינת בשני תארים, ראשון ושני. זאת אני יודעת בביטחון, אך אני לא יודעת מה ניתן ללמוד, מה אני אוהבת ובמה אדם כמוני יוכל לעבוד ולהצליח.
בכיתי ורציתי להתאבד כי לא ראיתי את עצמי משתלבת איכשהו בחיים, אולם לאחר מכן התעשתתי על עצמי כי היה לי קשה לאורך כל הדרך. היו לי הרבה קשיים רגשיים במהלך הבגרויות והתיכון, ובפסיכומטרי הייתי בטוחה שאני טיפשה. מבחינתי, אני מודה גם על ציון כזה.
חשבתי לעצמי שאם כבר עשיתי את התהליך, לא שווה להרים ידיים מבלי לדעת את ההמשך.
אני מרגישה בעיקר אבודה כי עם העבודות המזדמנות לא כל כך מצליח לי. על חברים אין מה לדבר. אני גם מנתקת קשרים. אני יכולה ללכת לדייט, הכל יהיה בסדר, ואז להיעלם. אני במעגל סגור, מתחבטת עם עצמי.
מה לעשות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025