היי
אני אתן את הדוגמא של האסון שקרה בערבה עם הנערים. לא הכרתי שם אף אחד וחוץ מהקשר שגם אני הולכת למכינה אין לי שום קשר לקרה (מלבד זה שזה באמץ אסון) אבל כולם מצליחים להתקדם ורק אני לא מפסיקה לחשוב עליהם.. אם זה שחברים שלי מתעלמים מהמקרה.. כתבתי לחברה והיא פשוט התעלמה ואחרכך התקשרה לדבר איתי על החבר שלה. לא מצליחה להפסיק לחשוב על המשפחות, החברים, הילדים עצמם. דוד שלי נפטר לפני שלוש שנים ואני עדיין בימים רגילים בוכה פתאום מלשמוע שיר שאני מקשרת עליו.. אף אחש גם לא המשפחה מבין אתזה.. הם תומכים מאוד ישלי משפחה מדהיצה שאני אוהבת אבל אין את הבבנה הזאת.. פשוט לוקחת קשה. אנשים לא מבינים אתזה ובעיקר לא חברים שלי שאצלם הכל קליל וזה נראלי הגיל הזה שלוקחים קליל. פשוט לא מסוגלת שזה יעבור דרכי. האסונות שקורים לנו בארץ אם זה חיילים או ילדים שנהרגים או מחלות שלוקחות לנו את הקרובים יושבים עלי חזק. אני ממשיכה לתפקד ואני לא בדיכאון ואני מצליחה להתמודד עם הקשיים אבל בכל זאת הקלילות שבה אנשים לוקחים את הדברים האלה הורגת אותי.. לא יודעת מה לעשות
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025