אני פגועה, מצד שני פוגעת, להשאר איתו?

שמישהו יצביע איפה אני לא בסדר. ברור לי שאני נושאת אשמה אבל איפה?
תמיד הייתי תלמידה לא משקיעה אבל אחרי צבא החלטתי לעשות שינוי, ואני משפרת בגרויות (שהולך לי מעולה). החלום שלי תמיד היה אוניברסיטה לא בגלל היוקרה, אלא בגלל הקושי, שאף אחד לא יאמין שאלמד שם, ואני רוצה להסתכל לאחור ולהגיד - עשיתי את זה. בנוסף ממש כיף לי ללמוד, לאתגר את עצמי ולהיות מופתעת מהתוצאה. עכשיו לבעיה!.
היה לי חבר במשך שנתיים, לא אשקר , לפעמיים הסתכלתי על בחורים אחרים, אבל לא הלכתי עם זה. בהתחלה לא אהבתי אותו , ולפני טיסה שהייתה לנו בתחילת הקשר, ידעתי שאפרד אחרי. המהמה, התאהבתי בו, משום מה.
היה לי מין מדהים, הייתי מגיע לשיא, הוא היה מפנק , אבל לא היה לנו נושאי שיחה. הוא מופנם מידי, אבל גם שהחליט לדבר , הדעות שלו היו קיצוניות וחסרי בסיס. הרגשתי שאני מדברת עם ילד בן 12. הוא לא ידע להשתמש בדברים שלי בבית למרות שהסברתי לו. וגם הוא חשב לכיוון חתונה, העניין שאין לו בגרות בכלל ביד, אמרתי לו שיחשוב מה ירצה לעסוק הבעיה שגם פה הוא מתרץ, ובסוף החליט לשים את כל החסכונות שלו ללמוד טייס. כי לא צריך בגרות והוא אוהב לטוס.
אין לי מה להגיד חוצמזה שעד שהוא יהיה טייס בתקווה שיצליח , יעברו כמה שנים.
פשוט למה אני מציינת את כל זה? כי שנינו הולכים לכיוונים שונים, אני איבדתי טעם בו, אנחנו ישבנו במסעדה ולא הוצאנו מילה, סיפרתי לו מה קורה אצלי והכל ושאלתי אותו בחזרה (אחרי חודש שלא התראינו) הוא אמר -״כלום״.

אסיים את החפירה שאזרתי אומץ וניפרדתי,כי הוא התחיל להפריע לי בלימודים , לעקוב מתי אני מתחברת בווצאפט, ברשתות חברתיות, והרגשתי מועקה. אני אוהבת לדבר עם חברות שלי, ידידים, בכללי לקרוא , ספורט וללמוד והכל, אבל הרגשתי שהוא מועקה.
אני מרגישה כאב בלב עכשיו שניפרדתי, אני לא יודעת למה . אני מפחדת מדבר אחר. שהיה בחור שסוף סוך אהב אותי, ואני אמרתי לא תודה .
לעומת אנשים אחרים שרודפים אחרי מישהו כזה. ואני מרגישה אגואיסטית שלא יכולתי לאהוב אותו.אני מפחדת לא להתאהב מחדש, ושלא יתאהבו בי כך. כי העבר שלי היה האקסים לא טובים. שהאקס שלי הנוכחי אמר לי כשנפרדתי ממנו בבגרות ״את לא שונה מהאקסים שלך״ כלומר - גרוע מאוד