מרגישה שהשגרה דוחקת בי..
יוצאים 3 שנים ונשואים 5 חודשים..
גרנו אצל ההורים שלי מהרגע שהתחלנו לצאת..
אני מרגישה תחושת מיצוי בקשר..
שבת אצל ההורים שלי ושבת אצל ההורים שלו וחוזר חלילה..
הוא חוסך יפה וחדור מטרה..
אבל אני מרגישה צורך בשינוי ,צורך לגור יחד לבד ולהתנסות בכך,להכיר אותו היטב לפניי הבאת ילדים..
יש לו שריטה קלה עם סדר וניקיון וזה הפחיד מהרגע הראשון..לפעמים אני אומרת לעצמי שאני חייבת להבין עד כמה זה חזק אצלו וכדאי ללכת להשכיר לבד..
הוא לא מוכן ואומר שזה בזבוז של כסף ..
אני מרגישה שאנחנו תקועים במקום על אף שזה לא נכון כי אנחנו חוסכים...
ללכת עם הלב ולשכנע אותו להשכיר ?
להביא ילד כדי לשבור את השגרה ולהמשיך לגור?
או להשאר באותו המצב ופשוט לסבול?
יש לי אמא שסובלת מדיכאון בבית ולפעמים זה קצת מכביד עלינו..
בעלי גם לא אוכל את האוכל שלה ואנחנו שורדים מסתדרים עם מה שיש..
בנוסף ההורים שלו מדברים איתנו כל הזמן על ילדים וזה מעיק עליי...
אנחנו שומרים בכוונה עד כה..
בגלל המצב שלנו...
אני סטדונטית ולכן הוא חושש כל כך..למרות שאני יודעת שנסתדר...
מה לעשות ?
לפעמים בא לי לזרוק הכל.מרגישה שסתם התחתנתי..
אין טעם בזה..שאני חוזרת להורים בסוף היום.....
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות