נורמלי - קורה לי גם
היי. אני בת 22, בזוגיות שנה.
זה המערכת יחסים הראשונה שלי כי תמיד רציתי שזה יהיה משהו מיוחד, קצת מעבר. החלום והשאיפה היו שיהיה לי גבר אחד ויחיד שאיתו אני ארצה לגדל את הילדים שלי.
אף פעם לא היו לי קשרים עם גברים (למדתי רק עם בנות) אני פשוט לא מסתדרת איתם בתור ידידים. אני תמיד מרגישה שיש שלב שנהיה רגש מעבר ואני עוצרת את זה.
אני מאוד מאוד נאמנה, ברגע שנכנסתי לזוגיות אני שם ב200 אחוז, ברצונות, מחשבות והתנהגות.
רואים שאני בזוגיות (לדוגמא אני לא מחבקת בנים אחרים, נמנעת משיחות נפש איתם בעבודה, שיחות לא ענייניות, לא מפלרטטת בכלל)
הבן זוג שלי מקסים, דואג לי, נאמן, משתדל להיות אכפתי (הוא היה פאקבוי כזה לפני שהוא הכיר אותי אבל הוא התאפס והוא כל כולו שלי)
המערכת יחסים שלנו נורמלית לגמרי, יש ימים של אהבה גדולה, ימים שפתאום פחות מתחשק, פה ושם מריבות.
נכנסנו לסוג של שגרה כזאת, ואז אני מוצאת את עצמי לפעמים מסתכלת על גברים אחרים.
אני יכולה לראות מישהו ברחוב ולחשוב לעצמי - וואי איזה חתיך הייתי רוצה להתחיל איתו.
או שפתאום עולה לי בראש מישהו שממש אהבתי פעם (במשך שנה, הוא פחות) ויש לי מין געגועון קטן שבא לי כזה לראות אותו...
אני מרגישה ממש רע עם עצמי, שיש לי מחשבות על גברים אחרים או מה היה קורה אילו הייתי עם מישהו אחר - כי לא חסר לי כלום.
חברה שלי במערכת יחסים שנים אמרה לי שהיא בחיים חא מסתכלת על גבר אחר כמשהו פוטנציאלי כי יש לה את הבנזוג שלה והוא היחיד בעולם בשבילה.
אני תוהה לעצמי אולי אני זאת שדפוקה פה? אני לא באמת נמצאת במערכת יחסים הנכונה? אולי לא חוויתי מספיק דברים?
כל האנשים מרגישים ככה לפעמים או שזה רק אני?
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025