בן זוגי ואני ביחד כבר שנתיים, גרים ביחד שנה וחצי ואוהבים. אבא שלו לא מאשר את הקשר לא משנה מה, ובן זוגי כבר הציב בפניו אולטימטום (הם כבר לא דיברו תקופה ארוכה בגלל המצב הזה, ואני דחפתי להשלמה ביניהם לפני כמה חודשים), על פיו אם האבא לא מתעשת, לא יהיה קשר ביניהם. כנ"ל עם האמא, שיכלה לעשות משהו אבל לא עשתה ולא עושה כלום. אני מיואשת ולכן כבר כותבת באדישות, אבל מה כן עושים? איך מנערים אותו שירד מהעץ הגבוה שהוא טיפס עליו? אין לו מילה רעה אמיתית להגיד עלי, פשוט לא יודע להתנהג כמו בנאדם, ולקבל את זה שהילד הצעיר שלו יצא מהבית (מזמן).
אני אשמח לקבל כל עצה- בעיקר איך מנערים בנאדם כדי שיבין שהוא עומד לפספס פה את הילד שלו, שרואה בקשר הזה עתיד, חתונה וילדים.
ושוב, האבא באמת פשוט לא נורמטיבי, עד כה שום דבר שעשינו לא עבד. לא 'לדבר' ולא 'לא-לדבר' איתם. בכל פעם שחשבתי ש"אין שום סיכוי" שהפעם זה לא יסתיים(בכל פעם שניסינו ליזום ולמצוא דרך אחרת לשנות את מה שקורה)- הופתעתי מחדש לגלות כמה עקשן ופרימיטיבי וטיפש אדם מבוגר וכביכול נאור יכול להיות. אין תקווה מבחינת היגיון, גם לא עם האמא הלא-מועילה (שיש סיכוי שהיא אשמה באותה מידה), שזה מרגיש כאילו היא במכוון לא מנסה אפילו לשנות כלום.
אודה מאוד מאוד לכל עצה מעשית!!!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות