שלום.
אני בת 23 ויש לי אח קטן בן כמעט 19.
לפני חודשיים נפטרה אמי ממחלת הסרטן, אחרי חצי שנה שנלחמה במחלה עד טיפת הדם האחרונה.
עברנו תקופה מאוד קשה בבית, לא זזנו ממנה וניסינו להיות איתה כמה שיותר, לטפל בה, לעזור לה להתמודד עם התקופה הזו..
התקופה הזו היא עבורי בגדר סיוט מתמשך ואני לא מאמינה שזה באמת קרה לנו.
אני עובדת במשרה חלקית, למדתי חינוך והפסקתי כי לא התחברתי, בעיקר מנסה לעכל את האובדן העצום הזה היות והיינו קרובות מאוד ואני מרגישה שהיא נגדעה מהחיים שלי.
בימים האחרונים בוכה יותר מבדרך כלל, בוכה המון, היום שעבר עליי היום היה קשה מאוד -אח שלי התגייס, ליווינו אותו למקום בעיר שלנו שממנו יוצאים המתגייסים וכשהוא עלה לאוטובוס, פרצתי בבכי, ביחד עם אבא.
לא יכולתי לעכל ולהתמודד עם העובדה שהוא מתגייס, ושהיא לא נמצאת איתו פיזית, לא מחבקת אותו ונותנת לו כתף תומכת... יום הגיוס, ממה שזכור לי שעברתי בעצמי, הוא חוויה לא קלה ודי מטלטלת, גם כששני ההורים נוכחים, אז בלי אחד מהם, כשאחד מהם כבר לא בחיים?
אשמח לקבל טיפים להתמודדות מאנשים שהיו במקום הזה של לאבד את אחד ההורים בגיל יחסית צעיר, איך התמודדתם, מה גרם לכם להרגיש יותר טוב וקצת לשכך את הכאב העצום הזה בלב.
תודה רבה ולילה טוב.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025