נפרדתי מבן זוג שהייתי איתו 3 שנים אחרי שהרגשתי שזה פשוט לא זה.
אני חושבת שכבר שנה התבשלתי עם הפרידה הזו וידעתי שזה יגיע אז כשזה נגמר היה לי קשה אבל התחלתי ישר לצאת עם בנים.
יצאתי לאיזה 8 דייטים כשמתוכם רק אחד מצא חן בעייני ואפילו מאוד (היו רגעים שחשבתי לחתוך איתו אבל התחרטתי בסוף), יצאנו כבר ל-5 דייטים (עם הפרשי זמן) המשכנו לדבר כל הזמן בווצאפ ובטלפון.
ככל שזה התקדם יותר אני נלחצתי יותר ויכול להיות שגם הוא.
אני כל הזמן נזהרת, נזהרת שאחרי שנפגשנו הוא יכתוב לי ולא אני, גם אם זה אומר שיעבור יום שלם בלי שנדבר כי אני מפחדת להרוס את זה או להגיד שטויות.
בעקרון אני מרגישה ממנו וייב מאוד רציני, הוא כל הזמן מחבק אותי, מדבר איתי הרבה, הוא זוכר כשיש לי דברים חשובים אפילו שהוא שכחן.
כבר שכחתי מה זה שמישהו נמשך אלייך.
בקיצור, לא יודעת איך להתמודד עם הרצון שלי כל הזמן לקחת צעד אחורה כשמשהו רציני קורה - נגיד שכבנו בפעם האחרונה שנפגשנו ועכשיו אני נרתעת מלדבר איתו למרות שאני יודעת שאנחנו אמורים להפגש בסופ"ש כי הוא אמר לי לבוא לארוחה.
בא לי להצליח לזרום כמו שחברים שלי אומרים לי, אבל אני לא מצליחה, אני מרגישה שזה לא ייצא באופן טבעי במצב הזה שאני נמצאת בו כרגע ואני צריכה "להתקרר" קצת אחרי כל פגישה כזאת שמעלה לי את כל הרגשות כדי לא לחשוף את עצמי לפגיעה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025