שלום, אשתדל בקצרה להסביר מה שעובר עליי.
יש לי חברה טובה, שאפשר להגדיר אותה פשוט כ-מושלמת. אין תחום בחיים שהיא לא מצליחה בו. פשוטו כמשמעו. היא נראית פגז, גברים מתחילים איתה גם כשהיא לידי, חברות משותפות של שתינו אומרות רק לה שלום ואני נהפכת לשקופה כשהולכת לידה. היא גאון ברמות, ממש חכמה- 5 יחידות מתמטיקה חמש אנגלית פסיכומטרי גבוה.. כל מה שאומרים לה היא פשוט זוכרת. זיכרון מטורף! חברמנית בטירוף, מצחיקה, כישרון בלדבר מול קהל, עשירה, ופשוט כווווולל מה שהיא עושה יותר טוב ממני.
אני כבר שנים על גבי שנים חברה שלה, כך שגם כשאני מקנאה אני תמיד יראה כאילו אני מפרגנת, ואשתדל את המקסימום באמת לפרגן. אבל כמה אפשר לסחוב את זה? אני שמה לב כשאני לבד אני יותר פתוחה, יותר מביעה את עצמי והסביבה שמה יותר לב אליי, ולא כ"חברה של המושלמת". אבל אנחנו בלימודים ביחד כך שכרגע אין לי אפשרות להתרחק.
אני עדיין קוראת לה חברה, כי עם כל זה היא עדיין חברה. אבל היא הפכה להיות כל כך גאוותנית, ומספרת המווון על ההצלחות שלה באופן שהיא מטמיעה אותם בהמון רמזים שלא יראה כאילו היא חשה, מבינים מה אני אומרת? אחרי יציאה לבילויים איתה או אפילו אחרי יום לימודים איתה אני מרגישה פח. אני לא מבקשת שתעשו הוקוס פוקוס ואהפוך להיות מושלמת כמוה, את הביטחון העצמי אני יבנה לאט לאט.. הלוואי.. רק תעזרו לי איך להפסיק עם האובר קנאה (הלא בריאה יש לציין) שיש בי כבר תקופה ארוכה?
תודה לכם עונים יקרים
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות