בעלי אטום רגשית. האם אני מגזימה?

נשואים 7 שנים.
תמיד בעלי היה אטום רגשית אבל באמת חשוב לי לשתף ולגלות אם אני לא מגזימה שאני חושבת שהוא בין הבודדים שהיו מגיבים ככה למה שקרה היום כי פשוט הייתי המומה:
ראיתי שהשאיר להפשרה כבדים אז הבנתי שבטח רוצה וששאלתי הוא ביקש ממני להכין לו כבדים לארוחת ערב .
לא יודעת מה קרה לזה ( לא הפעם הראשונה שאני מכינה) אבל אולי כי שמתי הרבה מלח הפעם לפני ברגע ששמתי עלתה להבה ענקית בגובה של מטר. הכל קרה כל כך מהר והיה גם כמה רגעים שהשרוול עלה באש . רגעים מלחיצים...רצתי מהר לארון התרופות בתקווה למצוא משחה ולשמחתי משחה שקניתי לפריחה שהייתה לי שגם לכוויות קלות הייתה מרחתי על כל היד שממש שרפה ( ועדיין שורפת לי) בידיוק היה צילצול בדלת.
בעלי הגיע. פתח והראתי לו את היד עם המשחה. הילד שלנו רץ אליו וסיפר לו מה קרה לאמא.
במקום טיפת חמלה .טיפה לבדוק מה איתי או בכלל להביט ביד הוא הלך לארוחה שלו שאכפת לו רק מהאוכל ועוד התחיל לרטון על איך עשיתי כזה דבר?! ואיך לא חשבתי .על כמה מובן מאליונשזה כבד שזה ככה( בחיים לא קרה לי קודם והכנתי מלא פעמים) .בקיצור מטר של ירידות .
הוא גם ככה בן אדם אטום ולא רגיש אבל יש גבול...

ציפיתי לפחות פה שטיפה יחבק...
הוא הביט ליד ( לא התעמק בה אבל)שנראתה ככה רגיל אבל במבט נוסף לו היה אכפת לו היה מסתכל מה קרה ורואה.
רטנתי שלא הגיוני שבמקום לברר מה איתי מה שאכפת לו זה המטבח שהכל בסדר ולא נגרם נזק או לאוכל שלו. פתאום הילד בה אליו ואני בגלל היד לא התעסקתי עם האוכל שלו. הוא התחיל לרטון על זה שאי אפשר לבוא הביתה ועוד כל מיני...ואני אמרתי לו שמה רע לו? הילד שבא אליו ורוצה יחס...כי לא מובן על מה מתלונן...או אני שנשרפה לי היד כי היה לי חשוב לדאוג לו לאוכל ומה שקרה קרה מהאוכל שבאתי להכין הרי לו ...כי רציתי הרי שישמח...
עשה כאילו כל כך קשה לו אז שאלתי מה רע לו אם לא טוב לו איתי ואמר שיכול להיות. זה נאמר מכעס אבל לא נראה לי להגיד ככה גם מכעס וזה קרה כבר כמה פעמים.

ההרגשה שאפילו לבן אדם זר שאני לא מכירה או סתם מישהו מהעבודה שהיה שומע שעלתה להבה ושרפה לי את היד שרואה שאני עם קרם היה יותר אכפת מזה ...

אני מגזימה או שחיבוק ודאגה זה לגיטימי?.