בודדה מאוד, כולם במסגרת ואני בדיכאון. מה לעשות?

קודם כל מבקשת שלא תשפטו אותי.
יש לי פטור מהצבא מסיבות רפואיות ונפשיות, לפני כמה חודשים הייתי מעשנת ירוק ושותה המון באופן קבוע לבד בבית, הגעתי למצב שנכנסתי להתקף חרדה מטורף והייתי חודשיים קשים בבית חולים.
עכשיו אני על כדורים פסיכיאטרים, לא שותה לא מעשנת (ירוק) וכל הזמן לבד בבית.
החיים שלי הם כמו חלל ריק, השגרה חוזרת על עצמה, אין לי מוטיבציה לכלום ואני תקועה באוויר.
לא ממליצים לי לעבוד, שירות לאומי זאת התלבטות עצומה (אני לא בן אדם פעיל פיזית, אני לא תזוזתית), יש לי בעיות אסתטיות כמו שיעור יתר והשמנת יתר וחשבון הבנק שלי ריק. מההורים אין לי מה לבקש, המשכנתא גדולה ואין מספיק כסף כדי שאוכל לעזור לעצמי. אין לי רישיון, אין לי חברים כמעט בכלל (ואלה שיש עסוקים בדברים שלהם ועם החברים שלהם, אני מיותרת), מעולם לא היה לי קשר רציני.
אני נראת ממוצעת, לא מכוערת מדיי ולא יפה מדיי, אני עניין של טעם, ניכר שאני מלאה יותר מהממוצע אבל לא הגעתי ל100 קילו אז זאת לא השמנה חולנית במיוחד.
כל היום בבית, מתה מבפנים משעמום ובדידות, לא מקבלת הודעות, פעם הייתי מדברת עם אנשים והיום אני מתה בתוכי, כל הזדמנות לאינטרקציה היא אתגר בשבילי, הטעם שלי הוא גברים גם כן שמנמנים צבע עור דיי בהיר ושיער כהה (נמשכת לשעירים), אבל אני מוצאת שדווקא המראה הזה (בד"כ מזרחים) הם הולכים למסיבות כל היום, ואני מתביישת לאכול בחוץ, לא יודעת איך לדבר טוב, והם אוכלים בחוץ, ומחפשים כל הזמן נשים רזות עם מיניות מתפרצת, משהו שאין לי ואני מניחה שיגיע עם הזמן (אני בתולה), לא רואה את עצמי שוכבת בינתיים בגלל הפגמים החיצוניים וחוסר אהבה עצמית ושלמות גופנית.
פעם הייתי מצחיקה ועושה פאדיחות על חשבוני אבל אז לפחות היו לי חברים, אני מרגישה שלאף אחד לא אכפת ממני ואם אני איעלם אף אחד לא ישים לב, חוץ מהמשפחה (הקטנה) שלי.
אני רוסייה וגם ככה בבית שלי שורר שקט תמידי, האחים שלי גדולים ממני בהרבה אז הפערים גורמים לכך שאין על מה לדבר, אני ישנה 12 שעות ביום וב12 שעות שאני ערה רק מתפללת שהזמן יעבור.
רוצה באופן חלקי למצוא את עצמי במערכת יחסים, מפחדת קצת אבל עדיין זה משהו שהייתי מייחלת אליו.
אני רוצה לציין שאני לא אוהבת להכיר באינטרנט, לא בפייסבוק, לא בטינדר, אני לא מאמינה בזה וכל הניסיונות שהיו לי בפלטפורמות טכנולוגיות נכשלו.
כבר נמאס לי מהשגרה המשעממת הזאת, לא יודעת אם מישהו מתאים לי או יתחבר אליי אי פעם, מקנאה במנטליות המזרחית שכולם עושים כיף כל היום והכל טוב וזורם, אצלי הכל תקוע. לא מוצאת מסגרת שבה אני יכולה להכיר אנשים ובאמת להתחבר, חוץ מזה שאני בן אדם שקשה לו לתחזק קשרים, גם בגלל חוסר הניידות, חוסר הזרימה וחוסר בתקציב.
בקיצור אני אבודה, אשמח לעצות מכם :)