ביישנית, איך להיפתח ולצאת מעצמי?

אוקי , אז אני נמצאת כאן באתר כבר הרבה זמן כי לפי דעתי אני טובה בתקשורת מילולית אבל קצת פחות בכזו של פנים אל פנים, בייחוד אני נמנעת מחבורות , אף פעם לא הצלחתי להבין איך חמש -שש בנות ואפילו שלוש מסוגלות לשבת לנהל שיחה, כאילו..איך יש מספיק מרווח זמן לכל אחת ואיך הן מעוניינות באותו נושא וגם מעזות לדבר מול כולן וזה ..טוב, בכל אופן , אני יודעת שאני נשמעת כמו תיכוניסטית אבל באמת שהעניין הזה של המקובלות לא נעלם גם אחרי גיל מאה , אני חושבת שאין ממש עצה שתוכל לעזור לי אולי אני סתם רוצה לפרוק כמו יומן אישי ולברר ככה עם עצמי מה הולך..נראלי שכל אחד ואחד ביקום הזה יודע אם הוא פופולרי ואהוב על קבוצת השווים שלו ואם הוא פחות הכרחי לקבוצה נגיד אני יודעת שיש לי 4 חברים בלחץ והרבה שנים לא היה לי אכפת כי חייתי בהכחשה שכל עניין המקובלות מול חנניות קיימת רק בסרטים זולים ונחותים אבל האמת היא שזה קיים בכל מקום. לא אומרת שזה משנה משהו, רק שזה לא נגמר בשום תקופה אז אלא אם כן אהפך לסלברטאית בין לילה..כן, מה כל כך נורא לרצות להיות ביישנית ואהובה על קבוצה של הרבה אנשים? מקובלות זו לא מילה גסה זה ביטחון חברתי , זה כיף לקום ללימודים , זה הופך את התואר לנסבל ואת הטיולים למהנים. למה אני חייבת להסתפק במעט שגם ככה לא ממש נותנות הרגשה שאני חסרה להן כשאני לא באה להרצאות האלה ביום ראשון באוני? עוד דבר שדופק אותי- תמיד הביטחון העצמי שלי עולה ויורד מאוד מהר, הצפיות שלי ממישהי שאני מתחברת אליה מאוד גבוהות כי אני נורא רוצה קשר וחושבת זהו שעכשיו יש לנו קשר חזק ונסתובב הרבה ביחד אבל כשאותה חברה מסתובבת פתאום עם עוד חברה שזה לגיטימי אבל מלחיץ אותי , אני מרגישה כאב בחזה כאילו היא לא "נאמנה" לי או משהו, נטשה אותי. אני מודעת לזה רק הורס לי ופוגע בי אבל זה ממש קשה להתחבר עם שאר הבנות..פתאום הבנתי שאני החננה הזו שמתעניינת ברוב בושתי בלימודים ובעניינים כבדים פילוסופיים, ספרים עמוקים של ניטשה , שופנאאור , דנטה והעניינים הקלילים נחשבים "טיפשיים וילדותיים" כמו סרטי דיסני, מארוול .. אין לי מושג על מה לדבר איתן..הן מדברות על חינות ובגדים ומשפחה וסגנון מוזיקה שאני לא מתחברת אליו ומעמידות אותי בסיטואציה שבה אני מגלה כמה אני שונה מהן ויש להן כזה שיחרור וזרימה וזה כבר סמסטר שני והכיתה שלי ממש מאוגדת ביחד הן שולחות תמונות של עצמן במסעדות ובטיולים ושולחות בקבוצה כאילו הן היחידות שקיימות בקבוצה וכל השאר שלא הצטלמו איתן צריכות להריע ולומר-איזה מהממות..אז בזמן האחרון אני רוצה את הביטחון החברתי הזה שאני נזכרת שלא קיים בכל רגע ששתי בנות מפטפטות לידי. אני פשוט מתבודדת מתקשרת לחברה שלי מהבית כדי להעביר את הזמן ואני כבר בת 24 כאילו..קיוויתי שמשהו ישתנה שאני אהיה טיפה יותר אחרת עד עכשיו , אולי אני צריכה להשתנות אבל אני לא יודעת איך. אה וגם עליתי חמישה קילו בחודשים האחרונים כי הפנייה לאוכל מרגיעה אותי והליכות כל ערב כבר הפכו לשיגרה בגלל שהצחוקים במעונות רק מסובבים את הסכין.מקווה שלא העכרתי את היום שלכם. הייתי צריכה להוציא את זה.