רוצה להיפרד מחבר שלי אבל זה מרגיש לי מוזר לצאת עם מישהו חדש. מה לעשות?

היי, אני ביחד עם חבר שלי שנתיים וחצי.
בהתחלה כשהתחלנו לצאת גרנו עם ההורים עדיין, נפגשנו אחת לשבוע והכל היה נראה מושלם ונוצץ.
לפני כשנה עברנו לגור ביחד, בחודשים הראשונים גם הכל היה נוצץ אך אחרי זה דברים התחילו לא להתסדר והתחלנו לריב מלא, ריבים של ממש.
כבר כחצי שנה שאנחנו רבים כל יום! *כל יום!* אני מודעת לזה שבכל זוגיות יש ריבים פה ושם, אבל אם זה ברמה של כל יום אני חושבת שזה מעיד על בעיה.
מלא פעמים אני אומרת לעצמי טוב היום בא לי להשתדל לא לריב איתו, סתם מוריד תמצב רוח, אך בכל זאת אני נשברת ושופכת לו על כמה שאני מבואסת ממנו ולא מרוצה מההתנהגות שלו ורבה איתו.
אני מרגישה שאני כבר לא מאושרת איתו, אפילו ההפך, רע לי איתו, אני כבר מעדיפה לישון לבד ולא איתו, מלא פעמים כשאני בעבודה ואני מבואסת מי זה שכרגע אני בעבודה אני אומרת ״לפחות אני לא עם הדפקט הזה בבית״ (כשהוא נמצא בבית), ומלא פעמים כשאני חוזרת מהעבודה אני אומרת ״הלוואי שהדפקט הזה לא בבית כרגע״, אני כבר יותר אוהבת להישאר בבית לבד מאשר איתו.
גם כשהוא בא לנשק אותי או לחבק אותי אני מרגישה שאני נגעלת וכבר לא כזה בא עליו, בתחילת הקשר הוא הכי עשה לי את זה שבעולם! עכשיו לא שכבנו כבר חצי שנה ולא נראה לי שנחזור לזה.
המצב עכשיו כבר אבוד ונראה שזה לא יחזור שוב פעם להיות נוצץ כמו פעם, פשוט לא מצליחה להפסיק לריב איתו ולשנוא אותו ולכעוס עליו על ההתנהגות שלו.
אני לא בקשר עם ההורים שלי כבר כמה שנים, זה מה שהפך אותי לבן אדם שלא תלוי באף אחד, מאוד אינטיליגנט ובעיקר לא מפונק.
אני לא כמו הרבה בנות בגיל שלי שמחפשות רק סטוצים ומחליפות חבר כל חודש, אני בן אדם מאוד רציני ונאמן.
גם בעבודות אני לא מתפרפרת כמו הרבה בנות אחרות בגיל שלי שכל כמה חודשים מחליפות עבודה ואומרות הספיק לי, אני מבחנתי אם מצאתי עבודה טובה אני אעבוד בה עד הפנסיה, גם מאוד קשה לי להחליף עבודות, עד שסוף סוף התרגלתי למשהו מתסכל אותי לבוא ולהתחיל הכל מחדש במקום אחר.
יש צד בחבר שלי שהוא כן אחלה בן אדם, אבל אני מרגישה שאני מעדיפה אותו בתור ידיד ולא בתור בן זוג.
אני עם חבר שלי כבר שנתיים, עד שכל כך נפתחתי בפניו, עד שכבר סיפרתי לו עלי הכל, עד שהוא כבר מכיר אותי כל כך טוב, עד שהוא כבר יודע הכל עלי, עד שעיצבנו כבר מליון ואחת תמונות שלנו, כל הדירה שלנו רק מפוצצת בתמונות מעוצבות שלנו, עד שכבר עברנו כל כך הרבה ביחד, נשמע לא כזה כיף לבוא ולהתחיל את כל השנתיים וחצי האלה עוד פעם עם מישהו אחר.
אני בן אדם עם חתיכת עבר, אני עכשיו אצטרך לבוא ולספר שוב פעם את הכל לבן זוג החדש? עכשיו אני אצטרך לעצב איתו מחדש שוב פעם את כל התמונות האלה? שוב פעם מחדש לקנות את כל הדובים? (וזה הרי עוד כסף) שוב פעם לעבור את כל החוויות מחדש?
אם אני אמצא אחלה בן זוג אחר שכן אצליח להיות מאושרת איתו עד סוף חיי בוודאי שזה יותר טוב מאשר להישאר עם הבן זוג הנוכחי שלי, אך עדיין מתסכל כזה פתאום לבוא ולעבור את כל זה מחדש... חבל שאי אפשר להמשיך עם מישהו אחר מאותה הנקודה חחח.
סבורה שיש עוד מלא אנשים שעברו את זה, עזבו בן זוג שהיה איתם כמה שנים והתחילו הכל מחדש עם מישהו אחר כנראה יותר טוב.
איך היה לכם?