היי , הייתי זקוק להרבה אומץ בשביל להוציא את הדברים שאני כותב. האמת שמעולם לא העלתי קודם לכן שום דבר על הכתב בנושא ובטח שלא דיברתי על זה עם אף אחד, ולכן אשמח לתגובות מאנשים רציניים שמבינים את המצב ובאמת רוצים לעזור . אני דתי ,נשוי, לא הרבה זמן (בסביבות השנתיים ), ואבא לילדה מהממת .
אני אוהב את אישתי מאוד, באמת .
התפללתי הרבה תפילות בשבילה וב"ה זכיתי באשת חייל אמיתית .
לצערי האינטרקציה ובעיקר המיניות ביננו איפשהו אחרי ההיריון אולי אבדה .
אני לא האשם העיקרי . האמת שזה התחיל מכיוונה ,ירד לה קצת החשק המיני אחרי הלידה , אבל גם אני נגוע בדבר .
ואיכשהו , ממש בזמן האחרון ,אני מתחיל לפזול מלא לצדדים ולרצות אינטרקציה עם אחרות וזה אוכל אותי , וככל שזה מתמשך אני פחות ופחות נמשך אליה .
בחיים אפילו לא חלמתי על משהו אחר חוץ ממנה . רק היא תמיד הייתה בראש שלי . עד כדי כך עד שניתקתי קשר עם המון חברים לאחר הנישואים כי הרגשתי שאין לי כבר צורך בהם כשיש לצידי אישה שיש בה את הכל . בנוסף לכך מרגיש שהתחלתי ממש להתגעגע לתקופות של היציאות עם החברים הרווקים ולחיים שהיו לפני שהכרתי אותה, וכאילו מתבאס יותר על זה שאני צעיר ונראה טוב ושאולי התחתנתי מוקדם , דבר שבהתחלה אפילו הייתי גאה בו. כואב לי שזה המצב ואני ממש לא מוכן להשלים איתו . אני מסתובב כבר כמה ימים בתחושה של באסה וגועל מעצמי ובאמת זקוק לעצות כי אני בטוח שהיא לא יודעת מזה כלום לפחות לא ממה שעובר עליי וזה יותר מידי בשבילי וכנראה גם בשבילה לפתוח את זה כמו שזה .
תודה רבה לעוזרים .
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות