היי, אז כמו שקראתם בכותרת אני בת 12 שחולמת להיות שחקנית תיאטרון, אני חולמת להיות שחקנית, וכואב לי בלב כאילו ירו בו עשרים פעמים כל פעם מחדש כשאני רואה ילדים בגילי על הבמה, רק כי אני לא על הבמה, רק כי אני לא ניסיתי לפחות את מזלי באודישן, זה קרה לי גם באולפנים של הארי פוטר כי דניאל רדקליף (מי ששיחק את הארי) אמה ווטסון (מי ששיחקה את הרמיוני) ורופרט (שכחתי את שם המשפחה שלו. מי ששיחק את רון וויזלי) היו שם, שיחקו (לא משחקים, אלא שיחקו שם דמויות וכל זה) שם, ואני לא הייתי שם, זה ממש מטומטם כי אני אפילו לא נולדתי כשהם צילמו את הסרטים (אולי בעצם רק כשהם צילמו את הסרטים האחרונים בסדרה) אבל זה עדיין כאב לי, כמעמד בכיתי שם, רק כי הם היו שם ואני לא. אבל גם אין לי בעיה לא להיות שחקנית תיאטרון. השאלה/בקשה שלי אליכם היא אם יש לכם איזושהי דרך למנוע את ההרגשה הנוראית הזו, שאני מרגישה כל פעם שאני רואה ילד.ה בגילי על בימת התיאטרון, או אם יש לכם אודישנים או משהו כזה שיכולים למנוע את הרגשת החמצת האודישן. אגב, אני מאיזור חיפה והקריות, ככה שאין את כל הדברים האלו של תל-אביב, כל האודישנים שיש שם, אבל אני כן הולכת ללמוד ב"רעות", ביס לאומנויות בחיפה, במגמת תיאטרון, עברתי את אודישן הכניסה (יש בחינות כניסה, חלק מהן זה אודישן), אז יש איזשהו בסיס לעבוד איתו לפחות. סליחה על כל זה... פריקה )':
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025