שלום רב,
אני בן 30, יוצא עם מישהי שהכרתי במקום העבודה הקודם שלי בשנות העשרים המוקדמות יותר לחייה.
בחורה מדהימה מבחינת אהבה ונתינה..למדתי לגלות את האופי שלה כשעבדנו יחד ומשם הכל התחיל יישרתי אורחיה במשך שלושה שבועות עד שיצאנו לדייט ומשם הכל היסטוריה.
הכרנו כשמצבי הכלכלי היה קשה והיא תמכה ונתנה הרבה מעל המצופה באמת אין לי מילים לתאר..היום מצבי יותר טוב אך עדיין..
העניין הוא שאם נשים בצד את היותה אישה מדהימה לטובת לב...
יש בינינו פערים בתחום המיניות,לצערי הרב אין לנו תחומי עניין משותפים ואין לנו על מה לדבר כמעט..
תמיד זה יהיה בבית מול הטלוויזיה וגם כשנצא אין בינינו יותר מידיי שיח מעמיק.
מרגיש פער מנטלי גם מפעת הגיל ואולי גם ניסיון החיים.
המשיכה שלי אלייה היא לא המשיכה שהרגשתי עד היום כלפיי בנות הזוג שלי.
אני כן נמשך אלייה אך ברמת הפיזיות בלבד ולא ברמת השכל והאמת שמבחינתי זו המשיכה האמיתית.
היא תמיד אומרת לי לדוגמא שהתכונה הכי מושכת שלי שאני חכם מאוד.
אני הלילה הזה לא עצמתי עין כל הלילה...אני כבר לא יודע מה לעשות וכמה עוד אוכל להמשיך אם בכלל.
אני לא יודע אם מספיק שהיא אישה מדהימה מבחינת אהבה ונתינה בכדיי לקיים נישואים במשך שיניים כשהיא לא מגרה לי את המוח ולא דוחפת אותי קדימה כמו שהייתי מצפה מאישה שלצידי..
אני דווקא דחפתי אותה קדימה במספר הזדמנויות כולל קורסים שעברה בכדיי לפתח קריירה.
הגיוני שאני מצד אחד לא מרגיש שאני מוכן לוותר עלייה כי היא אישה טובה אך מצד שני הקשר הוא דיי לוקה בחסר..
חסרים לי דברים מאוד קריטיים כמו שהזכרתי.
איך אתם הייתם מתנהלים?
מה הייתם עושים והאם התחושות שלי מוצדקות או שפשוט כדאי להיות עם מישהי עצם היותה אישה טובה?
מה שקורה בחוץ עם נשים היום מפחיד אותי קצת בואו נגיד שבאופן כללי אני אדם לא פחדן כלל.
אודה לעצתכם.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות