היי, אני חיילת לפני שחרור בת 20. חשוב לציין שמעולם לא היה לי חבר, אף פעם לא התנשקתי או שכבתי עם אף אחד, אני בחורה ביישנית מאוד וקצת חסרת ביטחון, מבחינת מראה אני חושבת שאני די בסדר (כן לאחרונה הרבה מתחילים איתי, אבל הלוואי והייתי מצליחה להגיד לעצמי שאני נראית טוב.) יש לי ידיד מאוד טוב בצבא, בוא ממש חבר נפש שלי ואני יכולה לדבר איתו על הכל, לאחרונה ממש הרגשתי שאנחנו טיפה מעבר לחברים טובים ופיתחתי אליו רגשות אבל שום דבר לא באמת קרה, אולי זה הכל בראש שלי. ומצד שני יש מישהו שאני מתכתבת איתו תקופה שנראה ממש טוב מהעיר שלי ויש לנו חיבור ממש טוב, אבל הרגיש לי עד עכשיו שלצאת איתו זה לא הדבר הנכון לעשות.. אני יודעת שאני נשמעת קצת חיה בסרט, אבל אני באמת מאמינה שאהבה אמיתית צריכה לבוא מהיכרות עמוקה ולא מפגישה אחת, כולם אומרים אבל אם לא תנסי איך תכירי, אבל קשה לי להאמין שאני יכולה לפתח רגשות לאדם שאני לא מכירה במיוחד שאני אפגוש אותו לראשונה במטרה להיות בת הזוג שלו. זה תמיד נשמע לי מוזר.. מה גם שאני עדיין מרגישה רגשות כלפי הידיד שלי ואני כבר לא יודעת אם זה הדדי ויכול לקרות בנינו או שצריך פשוט להתקדם? אני חריגה שעוד לא היה לי חבר? המחשבה שלי לא בסדר? מה לא בסדר בי? מה אני צריכה לעשות?!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות