אבא חולה סרטן. שלב 4 גרורתי.
המצב שלו ממש לא טוב והוא מאושפז כבר קרוב לחודש.
אני לא מצליחה להרפות ומרגישה חייבת להיות איתו כל הזמן. הוא 100% סיעודי.
מצד שני אני מרגישה כלכך ריקה. מרגישה שאני חייבת למלא את המצבורים של הנפש שלי אבל לא יודעת איך למלא.
ביום יום אני טיפוס בודד שהלבד עושה לי טוב. אבל בתקופה הזאת אני מרגישה שהלב שלי לא יכול כבר להכיל את עצמו ואת כל הכאב הזה שהמחלה הזאת מביאה לאבא ולנו.
אני לא יודעת איך למלא את עצמי. לא מצליחה לשתף אף אחד ברגשות שלי. אבל מרגישה על סף תהום שחורה ועמוקה. אני מטופלת בציפרלקס כבר הרבה זמן בלי קשק למחלה של אבא. בתקופה האחרונה בעקבות ההחמרה העלתי לעצמי את המינון. זה קצת עוזר לי לשקוע פחות, אבל לא עוזר לי למלא את הלב שלי בדברים טובים.
לא יודעת למה אני כותבת פה. אולי בעיקר כדי לקבל חיבוקים, לפחות וירטואלים ולא ממשיים. וכדי לפרוק בעיקר.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025