וכרגע אין לי מה לעשות עם זה. אני לא מחפשת את הרציונאל, נמאס לי מהרציונאל, אז אני רק אגיד שאני בתקופת ביניים של חוסר פעילות. אחרי שנתיים דיכאון, כבר לא בדיכאון, ומתה לרוץ וזה לא תמיד עובד ככה. לא צריכה המלצות על מסגרות. אני פשוט מרגישה שבינתיים אני נובלת. תמיד חשבתי שאני מופנמת, introvert מה שנקרא, אבל אני חושבת שאני לא. אפילו כמה ימים בבית, לבד, ואני מרגישה ריקה וחלולה ושוב כאילו אני בדיכאון ואין לי כוחות לתפקד. אני שואבת את האנרגיה שלי מאנשים. זה מה שמרגש אותי. אנשים והעניין בהם והעולם הרגשי שלהם וכל השיט הזה. וכרגע אני מתה משעמום וחלולה וריקה וכבר לא מדובר בכמה ימים ואני לא יודעת כמה עוד אני אוכל להחזיק. אני יוצאת כל הזמן אבל חברים רק נותנים הקלה רגעית ושום דבר לא מרגש אותי. הכל מעיק עליי ומעצבן אותי. משעמם לי. נמאס לי לגלול במדיה ולחפש עניין שלא מגיע. לשבת ברחוב ולחכות למישהו שלא מגיע. להתגעגע לחיבוק שאני לא יכולה לקבל. שלא מגיע.
אני רוצה לצאת, ולדבר, ולחשוב, ולראות, ולהכיר והכל תוקע אותי. ואני לא בן אדם של אפליקציות, אז זאת לא אופציה מבחינתי. אני פשוט מרגישה לבד בעולם לפעמים. ואני לא, ויש אנשים, אבל כל הזמן כל כך הרבה שבא קודם, לפניי, ויש לי כל כך הרבה לתת ואין לי מה לעשות עם זה. מלאה וריקה. ריקה ריקה ריקה.
אולי אני חושבת שאני מעניינת מדי, שמגיע לי, למרות שאין סיבה. אבל אם אני יכולה כנגד כל הסיכויים לשים לב, להרגיש משהו שקיים אצל מישהו אחר, בלי סיבה, ולהתעניין, למה אף אחד אחר לא?
אני לא באמת יודעת לאיזו תגובה אני מצפה. אבל אין לי יותר מדי מה להפסיד, ואולי זה עוזר לפרוק. אני פשוט מרגישה כמו אריה שצד אנטילופות, בשביל לחבק אותן ולדבר על הרגשות שלהן. אני פשוט הזויה.
אבל למה, למה הם כן ורק אני לא?
I just want to be a princess
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות