היי, אני בת 23 עוד שניה כבר בת 24. אני מרגישה שאני תקועה, שאני אבודה בצורה קיצונית. נרשמתי ללימודים לפני חודשיים שהייתי אמורה להתחיל אתמול וברגע האחרון החלטתי שזה לא בשבילי ואני לא אוהבת את המקצוע הזה.. אני מרגישה שאני לא מתקדמת לשום מקום, שאני כבר הרבה זמן תקועה באותו המצב, שהמשפחה שלי מאוכזבת ממני כי נרשמתי ולא התחלתי וכבר פרשתי, אני מרגישה שאני לא מצליחה לרצות אף אחד ובטח שלא את עצמי.. אני בוכה המון, מרגישה ריקנות מטורפת, אין לי מושג מה לעשות, כולם שואליפ אותי מה אני אוהבת ומה מעניין אותי ואני פשוט לא מצליחה להחליט. לא יודעת אם בכלל בא לי תואר או אם בא לי ללמוד ואני גם לא מצליחה להעיד על עצמי אם זה חרדה, פחד, או שאני פשוט מכירה את עצמי מספיק טןב שזה לא בשבילי. אבל אם לא לימודים אז מה כן? אני יודעת שאני רוצה להצליח בחיים, גדלתי בבית חסר אמצעים, שהחיים בו לא היו פשוטים ותמיד הבטחתי לעצמי שאני אצליח אחרת בחיים מההורים שלי ושאני אקח מהם דוגמא ואעשה כסף, אולי לא אהיה מליונרית אבל לפחות שיהיה לי מקצוע טוב ועבודה. ואז אני חושבת לעצמי ואומרת בשביל זה נועדתי? זה החיים שאמורים להיות לנו? לקום לעבוד 8-5 עד גיל 60 כמו אומללים. לא בא לי את החיי בנאליות האלה! לא בא לי ללכת אחרי העדר.. ומצד שני לא יודעת מה כן לעשות?? אני מרגישה משוגעת, שיגעתי כבר את כל המשפחה שלי כל החברים, סיפרתי כבר לכולם שאני הולכת ללמוד ובסוף התחרטתי.. כל פעם אני באה להם עם שיגעון אחר, אני מרגישה לא יציבה וקשה לי כלכך! בא לי פשוט להיעלם להיות באי בודד לבד עם עצמי בשקט שלי ובלי כל הלחץ של החיים האמיתיים האלה.. אני מרגישה שגדלתי מהר מדי. איך כבר הגעתי לגיל 24? מתי זה קרה? ולמה אף אחד לא הכין אותנו לזה שהחיים זה פשוט מרדף אחד גדול אחרי הכסף? ואיך להיות מאושרת? אני מרגישה שכולם לא מרצה אותי, שופ עבודה, שום לימודים.. מה לעשות? איך יוצאים מהדיכאון הזה ומהחוסר מוטיבציה לעשות שום דבר
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות