פרידה אחרי 3 שנים? יש מקום לתקווה? איך ממשיכים מכאן?

אני לא יודע אפילו מאיפה להתחיל , לפני שלוש שנים הכרתי בחורה בזמנו הייתי בן 23 והיא הייתה כמעט 19 , הכל התחיל נורא נורא מהר , הכל היה מרגיש מושלם באמת .
לא הפסקנו לבלות לצאת להצטלם לא עניין אותנו שום דבר אפילו לא פער הגילאים , הכל היה פשוט מושלם .
באותה תקופה אחד הדברים המרכזיים שעניינו אותי היה בעצם סביב פיתוח הגוף .
אני בחור גבוהה (190) ורוב חיי הייתי רזה מאוד וזה מה שהעלה לי את הביטחון .
כמה שיותר גדול, כמה שיותר צומת לב ומשם החיים גררו אותי לשימוש קל בסטרואידים (אני יודע שזה פתטי) .
במהלך השנה הראשונה שלנו היא גילתה את זה ודיברנו על כך שאפסיק ואתחיל להתנקות אך בתוך תוכי לא באמת יכולתי כי הרגשתי שזה מקום הביטחון שלי , ידעתי שמה שעשיתי הוא חסר היגיון ואידיוטי ופשוט הדחקתי את זה ממני והמשכתי בשלי.
עם הזמן שעבר היצרים התפתחו והתפתחו והיה לי קשה לא לפלרטט רציתי תשומת לב רבה תמיד ( שימוש בסטרואידים מעלים את הטסטוסטרון פי כמה וכמה) .
הזמן עבר והיו לי גם הרבה הרהורים בראש שאולי אנחנו לא מתאימים , יש ביננו אחרי הכל פער מאוד גדול אבל ידעתי שמבפנים אני אוהב אותה יותר מכל דבר אחר .
הייתי משקר לה הרבה במהלך הקשר כי הרבה דברים הובילו לבכי מהצד שלה והייתי מוצא את עצמי מתנצל גם כשלא צריך , הייתי מאוד מבולבל לאורך תקופה .
לפעמים כשהייתי מרגיש שהיצר גדול ממני הייתי פותח טינדר כדי לקבל קצת תשומת לב ולהרגיש שאני "שווה משהו " , אני יודע שזה נשמע רע אבל ככה עשיתי מדי תקופות .
הזמן חלף ועבר והתחלתי יותר ויותר לאהוב אותה , היא הייתה תומכת מחבק אוהבת פשוט הכל , גם מהצד שלי .
היינו לפחות ב6 חופשות ועברנו המון , אהבה מאוד גדולה ועם זאת שיקרתי כשהיה וויכוח רק כדי להשתיק את הריב .
היא הייתה חלק מאוד גדול מהחיים שלי , בכל הזדמנות קניתי לה והענקתי לה מתנות וחיזרתי ואמרתי לה כמה היא יפה ואני אוהב אותה והכל היה נראה באמת ורוד , אפילו התחלנו לדבר על לגור יחד ושמות לילדים .
לפני כשבוע לאחר שלוש שנים של זוגיות בחורה שלחה לה הודעה ששאלתי אם היא רוצה בירה .
שנפגשנו בערב היא פוצצה לי את זה בפנים ושנינו התרסקנו (חשוב לציין מעולם לא שכבתי עם בחורה בזמן הזה כי לא רציתי להגיע לשם רק לקבל חיזוקים) אבל ידעתי בתוך תוכי שזה נוראי .
ביקשתי ממנה בדמעות של חרטה אמיתית שנחזור ואני מרוסק מיזה , דיברתי עם כל הקרובים שלה לנסות לדבר איתה , אפילו עם אמא שלה .
באותו ערב חזרתי הבייתה החלטתי שאני זורק את החומרים הארורים האלה , התוודתי בפני אמא שלי על מה שקרה ועל כל ההיסטוריה ופשוט בכינו מתוך כאב והתחבקנו.
כל יום שעובר אני מנסה לדבר לליבה מבטיח שאשתנה ושום דבר לא עוזר . שלחתי לה פרחים ושוקולד עם בקשת סליחה ללימודים , נפגשנו והיא פשוט לא הייתה מוכנה לשמוע אפילו , והיא טוענת שהיא לא יכולה להאמין למילה שיוצאת לי מהפה .
היום אני יודע שזה נגמר , אני שבור ומרוסק לרסיסים כמו שבחיים לא הייתי .
והיא מרגישה את אותו הדבר ובצדק . אני יודע כמה אידיוטי המעשה שלי ושאי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור. אך יש בי עוד תקווה שהיא תבין מאיזה מקום עשיתי את הטעויות וכמה אני מתחרט ובא ממקום אמיתי ושאני זרקתי הכל כדי להיות שונה , לפתוח דף חדש.
אני יודע שאני בחיים לא אעשה זאת שוב כי נשרפתי, באמת נשרפתי כמו שמעולם לא קרה לי .
החלטתי לקבל את עצמי כמו שאני , שהביטחון שלי לא תלוי בדבר ולשנות הכל ולהיות תמיד כנה ואמיתי גם כשיש בעיות.
לדעתכם יש מקום לתקווה? , להמשיך הלאה ? , במידה וכן איך אפשר להמשיך אחרי שלוש שנים ?