לפני 5 שנים התאלמנתי, לאחר שבעלי נהרג במהלך פעילות בצבא
בעלי השאיר אחריו משפחה של 3 ילדים, ואותי כמובן
לאחר שנתיים, התחלתי לחפש זוגיות
ידעתי עוד אז שאף אחד לא יוכל למלא את מקומו של בעלי ז"ל, אבל אחרי שנתיים של בדידות והרבה עצב הייתי חייבת לחשוב גם על עצמי. הייתי חייבת להיות בזוגיות כלשהי ולהמשיך הלאה בחיי.
ספגתי המון ביקורת מאנשים, בעיקר מהמשפחה של בעלי שלא ממש דאגה להסתיר את מה שעל ליבה.
(חשוב לי לומר שאף אחד לא ממש יצא עליי על זה שהמשכתי בחיי, אבל כל אחד דאג לרמוז לי שהוא לא היה מסוגל לעשות את זה)
ואני מבינה, אני מבינה את הביקורת
היו לילות שהיו לי ביקורות כלפי עצמי, שהייתי הולכת לישון ומקללת את עצמי
כבר 3 שנים אני בזוגיות די טובה עם בחור שצעיר ממני בשנתיים
אני לא יכולה להגיד שאני מאושרת ב-100%. כי אני תמיד חושבת על בעלי.
לפעמים, גם במהלך קיום יחסי מין, אני מדמיינת את בעלי
ואני לא חושבת שיש מישהי שמסוגלת להבין אותי, אלא אם היא אלמנה...
כבר 3 שנים שבמהלך הזוגיות אני ממש מרגישה שאני בוגדת בבעלי
מרגישה שאולי אני באמת עושה משהו לא טוב
שאולי אני צריכה להישאר אלמנה-רווקה כל חיי ולא לפתח שום מערכת יחסים...
אני מרגישה שזה גם קצת לא פייר כלפי הגבר שאני איתו, שאני לא באמת איתו ב-100%.
אני מרגישה אישה בוגדת.
כן, גם היום, אחרי 5 שנים, אני מרגישה אישה בוגדת.
מה אני אמורה לעשות עם חיי הזוגיות שלי? האם עליי להישאר אלמנה-רווקה לנצח? או כן להמשיך הלאה? אני באמת כבר לא יודעת מה לעשות.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025