שלום.
בגיל 23 חסכתי להודו לטיול של אחרי צבא , חודש לפני הטיסה עברתי תאונת דרכים שבעקבות שברתי את האגן.
החלמה של השבר לקחה משהו כמו 4-5 חודשיים ולאחר כך נשארתי עם כאב תמידי נסבל, כבר 5 שנים. זה אומר שאני מסוגל ללכת לרוץ לשחק כדורסל לנהוג לשבת אבל לא יותר משעתיים.
ההשלכות היותר קשות עבורי שהיו בעקבות התאונה שאני יכול לישון רק על הגב כבר ככה 5 שנים בלי לזוז
ושלפוחית השתן רגיזה. מדובר על לקום באמצע הלילה 3-4 פעמיים לשירותים
הייתי פיזוטרפיה שיאצו תרגילים זריקות ועוד מגוון טיפולים שלא עזרו
דבר שגם לי כביכול כבר לקבל את עצמי כנכה ולחפש עבודה עם "דרישות" מאוד מסוימות עבורי. כמו מעט שעות ולא פיזי.. שהייתי רואה איזה משוכרת היית יוצאת לי בעקבות זה היה עדיף לא ללכת לעבוד.
במהלך 5 השנים עבדתי כמעט שנתיים במספר עבודות במתצבר
בין עבודה לעבודה הייתי בתקופה של בטלה וחוסר עשייה דבר שלא היה מאפיין אותי לפני התאונה. כל עבודה חדשה שהגיע, גם הגיעה במקרה..
אני לא מצליח להרים את עצמי למעלה, כל הצעת עבודה מחבר\ה אני בכאילו מביע עניין אבל יורד מהפרק מהר. כל חיפוש באינטרנט לגבי עבודה נגמר גם מהר.
אני בן 28 בלי תעודת בגרות. ישבתי 12 שנה בבית ספר רק הייתי חייב.. לא האמנתי אף פעם ללמוד כל כך ומבלי לדעת מה לעשות. האמנתי שאם תתחיל לעבוד במה שאתה אוהב גם אם זה להתחיל מלמטה וללמוד מהשטח אתה בסוף תגיע לפסגה.
בגדול הייתי אומר שאני מאוד רוחני. אבל שזה נוגע לגבי לחיים שלי ומה לעשות ואיך להתנהל אני מרגיש שאני נכשל שוב ושוב.
כיום אני בזוגיות כבר שנתיים.. חברה שלי סטודנטית ועובדת סביב השעון.
וזה מוסיף עוד קושי למצב שאני מובטל ולא עושה כלום כל היום.
חשבתי ללכת לפסיכולוג.. רק מהמחשבה ירדתי מהפרק.. ועצם העבודה שרשמתי את כל זה, זה בכלל צעד חסר תקדים..
אני יורד שאני צריך לקבל 2 סטירות..אבל מצד שני אני באמת לא יודע מה אני רוצה לעשות כמקצוע. לא יודע מה לעשות עוד עם הכאבים האלה.
ונמאס לחפש את עצמי כל פעם ולא למצוא כלום
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות