אין לי אומץ להיפרד ממנה, מה אני אמור לעשות?

היי.. אז ככה אני והבת זוג שלי כבר המון זמן ביחד ומההתחלה היו דברים שקצת הפריעו לי אבל הייתי עיוור ולא ייחסתי להם חשיבות והתמקדתי במה שחשוב וזה לאהוב אותה.
הייתי עיוור ועכשיו אחרי שכבר נפרדנו וחזרנו אני באמת מפחד לאבד אותה שוב, אני אוהב אותה כל כך ואני מפחד להיות לבד לא רוצה להיות לבד אני רוצה להיות איתה אבל אני לא חושב שאני מגיע לה. זה נשמע שאני מדבר על עצמי כאילו אני כזה טוב אבל הקטע שהיא כזאת לא. ההתנהגות שלה אליי לא טובה, לא מכבדת ומשפילה אבל אני באמת לא יכול: להיות לבד, לא להיות איתה ספציפית, לראות אותה עם מישהו אחר.
אני אוהב את הרגעים הטובים איתה אבל מה החוכמה לאהוב את הרגעים הטובים אם ברגעים הקשים סובלים מוות ומתבאסים ממש. היא אומרת שהיא אוהבת אותי והיא אוהבת אותי בבקשה אל תחפרו על זה שהיא לא כי היא כן ואני יודע את זה היא פשוט לא יודעת להתנהג אליי כמו שצריך ואם קורה משהו והיא עושה משהו שלא נראה לי בסדר כמו להגיד לי איזה משהו לא מכבד ואני אומר לה עליו היא אומרת לי שזאת היא והיא לא תשתנה בשבילי - וזה מבאס אותי שככה היא מסתכלת על הדברים האלה כי אני כן השתנתי בשבילה.. כנראה כי אני אדם חלש או סתם כי אני אדם שמעדיף לוותר מעצמו קצת רק בשביל שיהיה יותר טוב ועכשיו רק פקחתי את העיניים וראיתי כמה שהיא שינתה אותי אבל זה נראה כל כך קשה לצאת ממנה. אני באמת לא יכול לא מסוגל להיפרד ממנה יש לנו כל כך הרבה חוויות כל כך הרבה רגעים כל כך הרבה מהכל ואני אחד שיש לו ערך סנטימנטלי גבוה מאוד ככה שאפילו מזכרות ממקומות מסוימים קשה לי לזרוק אז בן אדם? אם חפץ קשה לי לזרוק איך אני יכול להיפרד ממנה?
זה נראה כאילו אני מתחנן להיפרד ממנה אבל בתכלס אני סך הכל רוצה להיות איתה ובלי כל הדברים האלה. באמת שאין לי מושג למה זה מגיע לי כל העניין הזה, יש הרבה אנשים וגם בנות שמעריכות אותי ואת ההתנהגות שלי ומחמיאות לי על הרבה דברים אבל אני כל כך נעול על הבת זוג שלי שאני פשוט לא רוצה לשחרר ואני שונא את עצמי על זה.. אני באמת מצטער שהתחלתי איתה והלוואי והייתי יכול לחזור בזמן אחורה כמה שנים ולהגיד לעצמי לא לדבר איתה בכלל כי זה יגיע למקומות שאני לא רוצה שזה יגיע.