היי, בת 25 עוד מעט .
בן זוגי (26) ואני שוכרים דירה,אני סטודנטית שנה א' ולומדת כמה פעמים בשבוע. בנוסף עובדת פה ושם ומקבלת קצבת נכות וסיוע בשכר דירה.
בן זוגי התפטר לפני כמה חודשים מעבודתו בגלל ניתוח ושהה בבית לאחר הניתוח במשך כחודש...לפני כחודשיים בערך הוא החליט שהוא רוצה ללמוד אבל על מנת ללמוד הוא יצטרך להשלים בגרויות כחלק מתנאי קבלה במכללה.
מצאנו מכללה של השלמת בגרויות ,הוא נרשם, עד פה הכל היה טוב.
יום אחד אני זוכרת אותו אומר לי שהוא בזבז מלא באשראי (והאמת שזה נכון הוא באמת גיהץ הרבה והוא לא עובד כרגע ,לא מצא עבודה עוד) גם על דברים לא חשובים. הוא נכנס למצב של דיכאון בעקבות זה ואמר לי שהוא מעדיף כרגע לחזור להורים לקחת פסק זמן נפשי (מהעיר) כי הוא גר רחוק מהעיר שבה אנחנו שוכרים. גם לחסוך בכסף על אוכל וכו' (אבל בו זמנית לשלם שכר דירה והוצאות על חשמל מים וארנונה).
אבל זה לא התחיל בזה האמת. הוא טען וטוען שתמיד תיעב את העיר שאנחנו שוכרים בה את הדירה אף על פי שגרתי בה כל חיי ומאז גיל 19 אני גרה לבד ללא ההורים. וזה מתבטא בזה שהוא לא בא כמעט לדירה,אולי פעם או פעמיים בשבוע , מקשיב לאמא שלו (מזל שלא הקשיב לה לגבי העצה שלה שיפר את החוזה חצי שנה לפני סיומו).
מה שהכי הרג אותי זה שהוא אמר שאחרי סיום החוזה ועקב הקושי הכלכלי+הלימודים האינטנסיביים הוא מעדיף להישאר אצל הוריו במשך כתקופה ארוכה כנראה מעל ל3 שנים. אני גרתי לפניו עם שותפות עד שהכרתי אותו ואני איתו 3 וחצי שנים כבר. ובאמת באתי בגישה שבא לי לגור עם הבן אדם גם כדי לראות אם הוא רציני וגם כי זו התקדמות בזוגיות בעיניי.
הוא לא רואה את זה ככה, כי הוא מתחיל לימודים והוא אמר לי שצריך לקחת בחשבון גם שיעורים פרטיים ועוד. אז הוא חוסך בעלויות. כאילו מצד אחד אני מבינה אותו קשה לו לשחרר ומצד שני אני לא מבינה למה אני בוכה כמעט כל יום.
הגזמתי בכמות החפירה, השאלה שלי היא האם אני אמורה להרגיש מה שאני מרגישה -את התסכול הזה?והתחושה שבכל זאת אני לבד?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות