הגעתי למדע בעקבות רצון לחקור ולהבין את העולם. המשכתי בין היתר בזכות האמביציות. אחד הדברים החביבים עלי זה להסביר לאנשים שאינם מהתחום על מה אני חוקר. לרוב (פרט למקרים של אנשים בעלי רמת משכל נמוכה ועניין אפסי) אני מקבל עניין רב מציבור, שאלות רבות, התלהבות מהידע החדש.
כל פעם כשיש באיזשהו פורום כזה או אחר דיון בתחום המחקר שלי, אני סוג של סמכות. וזאת למרות שעדיין לא סיימתי את הדוקטורט. ופה אנחנו מגיעים לנקודה:
יש סיכוי נמוך מאוד להיות מדען. יש דוקטורים למדעים כמו זבל, כולם רוצים להישאר במחקר. רק אחוז קטן באמת נשאר, מדובר בתחום תחרותי ביותר. ומכוון שיש ביקוש כה רב, השכר נמוך. נשמע כמו סתירה, אם החשיבה שלכם היא כלכלית בלבד. אבל פה נכנס עוד אספקט: מדען יסכים לעבוד בחצי מהמשכורת של בעל השכלה דומה בהייטק. לפעמים גם רבע מזה. כי העבודה מעניינת אותו וכי הוא יודע שיהיו 10 אנשים מוכשרים שישמחו לקחת את המשרה שלו אם הוא עוזב.
האופציות שלי הן:
1) להילחם להישאר במדע. כלומר "מדע בכל מחיר", שזה אומר שאתפשר על כל תנאי עבודה, בכל מקום בעולם, למשך כל תקופה. היתרון: ביטחון עצמי ותחושה שאני עוסק בתחום מעניין. חיסרון: עבודה במדע היא מתסכלת מאוד, בשכר נמוך, ללא ביטחון תעסוקתי כלשהו.
2) לוותר על קריירה מדעית וליפול לתעשייה. היתרון: חוזה לתקופה ארוכה יותר, לא צריך לעבור מדינה כל שנתיים, שכר גבוהה יותר. חסרונות: כל פעם שאני אראה אנשים מדברים על מדע, אני ארגיש תחושת כישלון כבדה. אני ארגיש רע מאוד כל פעם לשמוע על נושא שחקרתי ועזבתי ולא אוכל להשתתף בדיונים. במשך כל החיים תהיה לי תחושה של "למדתי במשך 10 שנים בשביל להפוך למדען. ומה שאני עושה במקום, זה פיתוח טכנולוגי". נשמע לכם מוזר שדוקטור עם 20 אלף לחודש יתלונן על החיים וירגיש כישלון, אבל אני מקווה שחלק לפחות יבינו את זה. כסף לא מכסה חור בנפש.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות