זה סיפור ארוך שאוכל אותי כבר תקופה אנסה להיות כמה שיותר קצרה ולעניין, חבר שלי ואני יחד שנה, הוא בן 23 ואני בת 20, הוא השתחרר לפני משהו כמו שנה וחודש וישר אחרי שהשתחרר טס לחודשיים וחצי למזרח עם חברים מהצוות שלו בצבא (היינו יחד משהו כמו חודש לפני שטס)
את הטיול הזה תכנן מראש, מסורת של היחידה שלו והוא טס אליו, סמכתי עליו זה לא משהו שהפריע לי ועברנו את התקופה הזאת, יצאנו ממנה חזקים ממש
אחרי שחזר, בגלל שהיה לי קשה בתקופה הזאת ולמרות שהתמודדנו, שאלתי אותו אם הוא מתכוון לטוס שוב כי אני לא חושבת שאהיה מוכנה ליותר מדי טיולים כאלה וזמן ארוך, אני לא טיפוס כזה וידעתי את זה מראש, מה שהיה היה אבל אם נתחזק במערכת יחסים הזאת אני חושבת שזה דווקא יחליש אותי ויקשה עליי להתרחק ממנו לכל כך הרבה זמן
הוא אמר שהוא לא מתכנן משהו, עבר זמן מאז ולפני כמה חודשים שיתף אותי שהוא רוצה לטוס לטיול אחרי צבא, טיול שבאמת רוצה לעשות, שבלעדיו לא ירגיש שלם
שאלתי אותו מאיפה זה צץ פתאום? אמרתי לו שאמר שאין לו תכנונים לטייל עוד, ואז אמר שהוא לא כל כך חשב על טיול רציני אז, הוא כן ידע שיש בו איזה חלק כזה אבל לא בוודאות, מה שכן ידע בוודאות זה שאני משהו שהוא לא רוצה לפספס, שהוא הרגיש איתי חיבור שלא היה לו עם בחורה ושהוא רק חשב על להמשיך איתי את הקשר הזה כי הוא ראה לו עתיד ענק והוא לא רצה לוותר על זה
אמרתי לו לכמה זמן אתה רוצה לטייל? הוא אמר משהו כמו חמישה חודשים, אמרתי לו הטיול עם חברים שלך לא הספיק לך? למה אתה צריך חמישה חודשים? הוא אמר שהטיול עם חברים שלו היה מן הרגשה של סימון וי, הוא הרגיש שהוא מגיע למקומות ומדלג עליהם כדי להגיד ״הייתי פה״ אבל לא באמת הרגיש שמיצה את העניין, הוא אמר לי שהוא רוצה לעשות טיול אחד ולתמיד שיש לו משמעות רצינית שאחריו לא יצטרך יותר לטייל ברמה כזאת, הוא יודע שאחרי הטיול הזה הוא ייכנס למערכת שלא תיגמר שנקראת החיים האמיתיים והוא רוצה לעשות את הכיף הזה לפני שטס, אמרתי לו שאני מבינה את הדברים האלה (אני ממש לא טיפוס כזה של טיולים וזה לא מעניין אותי, אבל הוא דיבר כל כך מהלב וכל כך הבנתי והאמנתי לו, גם מתוך ידיעה שהוא עושה את זה כי הוא לא רוצה לוותר על אף אחד מהדברים, לא עליי ולא על הטיול)
עלו לי כל כך הרבה מחשבות, אמרתי לעצמי איך הוא יכול לטוס לכל כך הרבה זמן בידיעה שאני פה ומתגעגעת? איך הוא יכול להתגעגע כל כך הרבה זמן? איך הוא אומר לי את זה?
אמרתי לו שאני רוצה שנמצא פתרון, כי אני לא רואה את עצמי מתמודדת עם זה ואני רוצה שנחשוב על משהו שלא כולל פרידה כי הוא אמור להיות חלק מהחיים שלי
הוא אמר שהוא בכלל לא חושב על פרידה ושהוא יעשה הכל כדי שנשרוד את זה ושהוא יודע שנשרוד את זה
אז לא דיברנו על זה תקופה והוא הרגיע אותי ממש אבל אז ראיתי איזה פוסט שקשור לטיולים של הבן זוג וההתמודדות עם זה וזה הציף לי את הנושא שוב(זה היה כמה חודשים אחרי), פתחתי את זה מולו והייתה לנו שיחה ארוכה
זו הייתה השיחה הכי טובה שהייתה לנו, מלאה באהבה ואמת, הסברנו אחד לשנייה מה הקשר הזה בשבילנו והוא אמר דברים מדהימים
שאלתי אותו אם הצליח לחשוב על פתרון והוא אמר כזה דבר- אני רוצה שתצטרפי אליי אבל לא חושב שזה מתאים ולא חושב שמקרה כזה ימצה את העניין של הטיול שלו, הוא אמר את זה כי אני לא בן אדם של סוג הטיול שהוא רוצה לעשות
אז הוא הציע שהוא יהיה לבד שלושה חודשים
ואני אצטרף לבד (מפחדת מוות ובאמת לא יודעת איך אעשה את זה) ונהיה שם יחד חודשיים וזה יהיה יותר בקטע של חופשה ולא טרקים והרפתקאות כמו שיעשה בשלושה חודשים לפני
אני פשוט לא מצליחה לשחרר את העובדה של הזמן הזה שאהיה בלעדיו, לא קל לי ואני צריכה עצות
ברגעים כאלה לרוב אני מעדיפה להקשיב לעצמי אבל אני לא מפסיקה לבכות ויש עוד 11 חודש עד לטיול שלו, זאת אומרת שזה 11 חודש של בכי אם לא אחליט מה אני עושה
אמרתי לו שאני מוכנה לאופציה הזאת כרגע אבל אני לא שם בלב שלם וזה מה שגורם לי ליפול כל פעם
אני באמת סומכת עליו ומבינה אותו
מה אפשר לעשות? נגיד ואחכה לו כאן 3 חודש? איך להתמודד עם זה?
תודה מראש
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות