אתחיל בזה שמגיל ממש קטן תמיד חלמתי לעזוב את הארץ תמיד התבאסתי מכל רגע שאני נמצא כאן, כשהתבגרתי יותר תכננתי לנסוע ולא הלכתי לצבא אבל אז הגיע בעיה של כסף ואמרתי לעצמי טוב נעשה צבא כמו כולם כי בכל זאת נולדתי כאן נעבוד נחסוך סכום מסויים ואז אעוף מכאן, לפני הצבא הייתי עובד כי אין לי תמיכה כספית מאף אחד פשוט לא הייתי מצליח לחיות כאן שכירות בגובה המשכורת, בקושי קונה דברים לאכול שלא נדבר על רכב שאני צריך להתנייד והכניס אותי לחובות, להבדיל מחברים בגילי שהסתדרו בחול ושנה לפני היו במצבי בדיוק, בקיצור בגיל 18 התחלתי להכנס לחובות של אנשים מבוגרים, תמיד מה שהחזיק אותי זה שאני אצא מזה ואלך לארץ האפשרויות בשבילי זה היה ארצות הברית אבל האמת שזה לא כל כל שינה לי, אז התגייסתי מאוחר מאוד אפשר להגיד עקב כל הבעיות שהיו לי אני שוקע בדכאון קל עקב כל המצב הזה במיוחד בתקופה הזאת רע לי אני פשוט מגיע ורע לי מאוד, אף אחד לא מבין אותי, אני מרגיש שאני מבזבז כאן את השנים הכי יפות שלי על כלום לפעמים פשוט בא לי לעלות על מטוס ולברוח מכאן אני לא רוצה להיות כאן אבל אני אסיר כאן נמאס לי לחכות שנה וחצי ולהתחיל את החיים שלי מ 0 בגיל 24,אני לא אוהב להודות בזה אבל זאת האמת אני לא אוהב את המדינה שלי לא את האנשים שגרים בה לא את המנטליות לא את הממשל לא את החוקים פשוט כלום. אני גם לא רוצה לצאת באמצע השירות כי איך יסתכלו עליי ורע לי במקום שאני נמצא, מה אוכל לעשות כבר
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות