אז ככה, אני ובן זוגי כבר 4 שנים יחד
גרתי איתו אצל ההורים שלו ביחידה
לא מזמן עברתי לאמא שלי
השנה הראשונה היתה וואו בשבילי כל כך רציתי להתחתן איתו
לאחר שנה וחצי של זוגיות התחילו בעיות
אמא שלו התחילה לעקוץ ולרמוז לי שאני לא רצויה אצלה.
בן זוגי לא תמך והגן עלי תמיד בכיתי שנמאס לי לגור אצלו כי אני לא רצויה.
הוא היה תמיד משאיר אותי בחדר והולך לחברים או לשחק קלפים
עד הבוקר.
תמיד בכיתי נותרתי ללא חברות
הוא היה אומר לי את הדברים הכי מעליבים שאפשר לשמוע מהבן אדם שהכי קרוב אלי
"אין לך אינטרקציה חברתית אנשים לא יעופו על להכיר אותך אין לך אישיות מושכת" ..
"תתחנפי לאמא שלי כמו שכל הכלות עושות"
"איך את לא מסתדרת עם כולם כמו בעבודה
או עם אמא שלך או עם אמא שלי "
( סיפרתי לו הרבה מקרים שקרו לי בעבודה / עם אמא שלי או שלו ...
והוא יודע שאני לא אשמה כי לא עשיתי או אמרתי משהו רע. ובכל זאת הוא אומר לי יעני שזה לא הגיוני לו שכולם רעים אלי ושבעצם אולי אני הרעה )
הוא כן מאוד אוהב אותי הוא גם מראה לי הרבה חום ואהבה אבל ממש קצת
הוא לא אוהב את הבילויים שלי
אבל אני תמיד נותנת לו לבחור איזה סרט נראה
ומבליגה לו ומותרת לו ...
כל פעם שאני רבה איתו הוא מקטין את הריב שלי
והופך את עצמו לקרבן שבעצם זה לא משנה במה האשמתי אותו הוא תמיד יצא צדיק
וכשהוא רב איתי על הדברים הכי טיפשיים הוא מקצין במילים והופך את הריב לריב מאוד רע וגדול
שגורם לי להתכווצויות בלב
נסיתי לדבר איתו בכיתי לו מה לא עשיתי
אין הוא לא רוצה להשתנות הוא לא רוצה להתחתן
הוא כל היום רוצה חברים וקלפים...
וקצת אותי וזהו ..
נמאס לי אבל גם קשה לי לעזוב אותו אני בדכאון
אני מרגישה כבר שאין לי מקום בעולם
אין לי חברות אני לבד ...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות