שלום לכולם
אני בן 21 , השתחררתי לפני חודשיים משירות צבאי בצנחנים שעשה לי ממש טוב.
אבל רציתי לשתף אתכם בבעיה שקיימת אצלי כבר 12 שנים בערך.
בכיתה ה׳ - ו׳ התחיל לי גמגום שאני לא יודע להצביע על הבעיה שממנה הוא נגרם.
אני גם לא יודע אם זו טראומה או סתם גנטיקה, אני פשוט לא זוכר שבתור ילד בן 6 גמגמתי.
גמגום אמנם ממש לא חריף, רק בסיטואציות מסויימות, ובהתחלות חדשות, אבל עם המשפחה עד היום קןרה לי שאני נתקע ככה שזה לא רק עניין של אנשים חדשים.
ועם הזמן ניסיתי לראות איך זה מתקדם אבל אין שום שיפור, ואני באמת לא יודע איפה לקבור את עצמי.
אני רוצה פשוט להיות במיטה או לבד ולא לדבר לאף אחד.
יש לי אהבה הכי גדולה בעולם וזה לבשל, משהו שהתחיל אצלי בגיל 8 בערך.
אני קם בשביל זה בבוקר , זה תשוקה שבוערת, וזה מה שמחזיק אותי ביום יום.
המשפחה שלי מקסימה והם לא מתייחסים לבעיה שלי בכלל אבל היא קיימת, ואף אחד לא שכח אותה
אני יודע שהדבר הנכון הוא פשוט לזרוק על כולם ולהיות אני, אבל אני לא רוצה פשוט.
אני רוצה לגשת לבחורה ולהגיד לה ״היי אני כך וכך ואת ממש מוצאת חן בעיני״
בלי לפחד על איך אני אומר את זה, אני הרבה יותר פוחד להיתקע בדיבור מאשר שהיא תגיד לא מעוניינת. כי זה לא מפחיד אותי אני יודע שיש עוד בחורות, אבל התסכול שלי פשוט גובר על הכל.
אני חושב שאני מצחיק, יש לי הרבה להציע, אני פשוט רוצה לדבר בטלפון ולהזמין פיצה בקלות בלי לפחד.
הרבה אנשים אמרו לי שזה גם הקסם שלי, אבל אני לא מעוניין בקסם הזה. אני רוצה לדבר חלק ולהציג את עצמי בקלות.
אני מעריך את מי שנשאר לקרוא עד הסוף, ואם יש לכם מה להגיד לי אני אשמח לקרוא.
זה אפילו עשה לי קצת טוב לכתוב את כל זה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025