נכנסתי היום לשוק
פתאום הבנתי שכל השנים אני בעצם חי בלי דמיון
אני יודע שזה נשמע מאוד מוזר, איך בעצם מישהו מגלה בגיל 31 שאין לו דמיון
אבל תבינו, זה כמו עיוור צבעים, אני פשוט לא ידעתי מה כולם מתכוונים כשהם אומרים שהם דמיינו משהו. אני חשבתי שזה כמו אצלי, אני עוצם עיניים, רואה שחור
ונגיד אומרים לי לחשוב על חוף ים וחול ושמיים, אז אני רק חושב על אותם אובייקטים, אני מעולם לא רואה אותם, אני לא רואה בעצם כלום, זה רק שחור מוחלט, ככה תמיד היה
אני לא יכול לעצום עיניים ולראות איך אמא שלי נראית, גם אם ראיתי אותה לפני שעה
אני רק 'זוכר' אותה, אני לא יכול לדמיין את המראה שלה.
הכל קרה אחרי שישבתי עם כמה חברים, ואחד מהם דיבר על משהו שהוא דמיין
ואז הוא אומר שהוא עוצם עיניים ורואה את זה. ואני צוחק, מגחך כזה
ואומר לו - אתה לא באמת רואה את זה, אתה מדמיין איך זה נראה
אז הוא אומר לי - מה? ברור שאני רואה, אני עוצם עיניים, ורואה את זה כמעט מולי
ואני לא מצליח להבין את הכוונה שלו, הוא מנסה לעבוד עליי?
הרי דמיון בשבילי זה לחשוב על משהו, זה לא לראות אותו באמת כמו שמסתכלים על נוף, כי הרי זה לא מול העיניים, איך אפשר לראות משהו במוח?
אפשר לחלום - את זה יש לי, אבל אי אפשר לדמיין, לעצום עיניים ולראות את זה
ועכשיו אני בהלם מעצמי בעצם, אין לי את היכולת האמיתית של מה שאתם קוראים לה דמיון. כשהייתי קטן ואמרו לי דמיון, עצמתי עיניים, ראיתי שחור וחשבתי על מה שאמרו לי לדמיין. וזה מה שאני הבנתי שהוא דמיון, לא ידעתי שאתם באמת רואים משהו שם
חשבתי שאתם כמוני - שאתם פשוט חושבים על המשהו הזה או מתארים לעצמכם אותו, כמו שאתה מסביר למישהו איך נראה שולחן חדש שקנית, אז הוא לא יכול לראות אותו, אתה רק מתאר לו במידות ובצבע של השולחן והוא יכול לחשוב עליו
בדיוק אותו דבר, אני חשבתי שככה זה דמיון עד אתמול בעצם
ואני בהלם מזה שאני מפסיד כל כך הרבה בעצם, שאין לי את החוש הזה שכנראה יש לרובכם, שאני לא נהנה מהיכולת הזאת, שבשבילי כל דבר חייב לעמוד מולי, אחרת אין לי דרך "לדמיין" אותו.
מה דעתכם? יש עוד מישהו כמוני?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות