כבר אין לי לאן לפנות, אף אחד לא מתייחס אליי ברצינות כי "בסך הכל כלב".
כבר עברו ארבעה חודשים ואני מרגישה שאני נכנסת למקום מאוד אפל. אין לי חברים (לא קרובים בכל אופן), המשפחה מזלזלת במצב שלי, ואני פשוט לבד.
כבר מזמן למדתי שאנשים הם אנוכיים, ושלכל אחד יש את השיט שלו להתמודד איתו, והם אף פעם לא יהיו שם בשבילי באמת. אז התחלתי בהדרגה להעביר את כל הצרכים הנפשיים שלי לבעלי חיים, שתמיד הרגשתי שנמצאים איתי 100% ברגעים הקשים שלי.
הייתה לי כלבה שעברה התעללות מאוד קשה, והחרדות שלה תמיד הזכירו לי את הצלקות שלי מהבריונות בבית ספר. היא הייתה פוחדת מכל העולם בדיוק כמוני, ופיתחתי איתה קשר עמוק שמתבסס על הכלה והבנה הדדית. קראתי את שפת הגוף שלה כדי להבין מה היא צריכה בכל רגע והגבתי בעדינות כדי לא להפחיד אותה עוד יותר.
אני האדם הראשון שהתייחס אליה ככה, והיא למדה לסמוך עליי ולבטוח בי. היא הייתה התינוקת שלי והתעקשה להיות אצלי בידיים כל הזמן. כשלא הייתי איתה היא הייתה מתחבאת מתחת לשולחן או למיטה עד שהייתי חוזרת. ישנו מחובקות בלילה. זה קשר שלא היה לי בחיים עם אף אחד.
מאז שהיא מתה הכל קשה. אני חוזרת לבית ריק, ישנה לבד, אוכלת לבד (נו, כלבים), ופשוט לבד. כל הזמן. כל האהבה שאני מסוגלת לייצר הייתה מכוונת רק אליה, כי היא היחידה שהרגשתי שאוהבת אותי ללא תנאים ועד הסוף.
ב6 שנים האחרונות היא הייתה אצלי בידיים נון סטופ, ועכשיו אני מרגישה כאילו יש לי בחור בלב בצורה שלה, ואת כל הכאב הזה אין לי לאן להפנות, כי כשכאב לי הייתי הולכת רק אליה כי היא היחידה שהרגשתי שאכפת לה ממני. אין לי אף אחד ושום דבר אחר לשאוב ממנו נחמה. תמיד רק היא הייתה שם.
להביא כלב אחר לא בא בחשבון, זה מרגיש לי בגידה מטורפת במערכת יחסים שבניתי במשך שנים איתה. אבל אני כל כך סובלת ואף אחד לא מתייחס אליי ברצינות... כבר לא יודעת מה לעשות.. לא יכולה להיזכר בפרצוף שלה בלי לבכות, וזה פשוט לא עובר.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות