היי, פרסמתי כאן כבר מספר פעמים בעבר בעיקר במדור זוגיות.
בקצרה:החברה הראשונה שלי נפרדה ממני אחרי 4 שנים ומאז עברה יותר מחצי שנה. הצורה שבה דברים נגמרו (כשהיא לא רוצה לדבר איתי בכלל לגמרי) אחרי שאני יודע שלא בגדתי ולא עשיתי משהו נוראי, השאירו לי סוג של צלקת קטנה בלב.
התמודדות עם הפרידה קשה לי אבל אני מרגיש שזה קצת מעבר. זו הרגשה שאם זה קרה איתה זה יכול לקרות עם כל אחת. זו הרגשה שאומרת לי בעצם שאולי עדיף לא להיקשר יותר מדי לאנשים כי בסופו של דבר הכל זמני.
כל זה גורם לי להרגיש בדידות וקצת ריקנות. יש לי לימודים שהולך לי מעולה בהם, יש לי חברים טובים שאני יכול לצאת איתם.
יצאתי עם שתי בחורות במהלך החצי שנה האחרונה. בעיקרון דברים זרמו כמו שהם צריכים להיות אבל מתי שהרגשתי דחייה קטנה, במקום להתעלם מזה ולהיות חיובי, זה הטריד אותי וביאס אותי. הקשר עם שתיהן לא הלך בסופו של דבר.
יכול להיות שחלקכם יגידו שאני צריך קודם להתגבר לחלוטין על הפרידה ואז לצאת עם בחורות. הגיוני ונכון. אבל הנקודה המרכזית היא "חרדת הנטישה" שנכנסה בי. היא הורסת לי כי כאשר אני מרגיש דחייה אני מרגיש צורך לחזר יותר אחרי הצד השני ולגרום לו לדבר איתי. זה ממש לא אמור להיות ככה.
הייתי פשוט רוצה שיהיה לי קשר עם אדם שאוכל לסמוך עליו, זה די קשה לאבד אדם שהיה החבר הכי טוב שלך חוץ מאשר בת זוג... זה ישמע אולי מוזר ואולי מובן אבל אני גבר והייתי רוצה שהאדם הזה יהיה דווקא אישה, גם אם זו לא תהיה זוגיות. יכול להיות שעמוק בתוכי אני עדיין זקוק לאישור הזה מהחברה שאני בסדר למרות שאני נוטה לחשוב שאני לא צריך אותו.
אני מקווה שהסברתי את המצב שלי בצורה מובנת.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025