חודש אחרי שהשתחררתי מהצבא (לפני שנה כמעט) התחלתי לעבוד בעבודה שאהבתי עם ילדים ביסודי ואז בגלל הקורונה, לפני חודש וחצי, התפטרתי כי אבא שלי בקבוצת סיכון וישר התחלתי לעבוד בעבודה חדשה בגלידרייה וקשה לי שם..
המנהל ושתי המנהלות שם לא אוהבים אותי, כל הזמן עושים לי מבטים מתנשאים ומזלזלים וגורמים לי להרגיש שאני פחות מכולם, נותנים לי הכי פחות משמרות מכולם למרות שביקשתי כמה פעמים לעבוד כמה שיותר ימים בשבוע, מישהי שהתחילה לעבוד באותו זמן שאני התחלתי מקבלת כל פעם 5 משמרות בשבוע, המנהלים מביאים עובדות מסניפים אחרים שיעבדו למרות שאני אומרת שאני יכולה לעבוד כל השבוע, כשאני מבקשת עזרה הם עושים טובה שהם עוזרים לי וגורמים לי להרגיש לא מוערכת, כל הזמן באים בתלונות.
אני כל הזמן מפקפקת בעצמי וחושבת על עצמי דברים שליליים בגלל העבודה הזאת וירד לי הביטחון..
אני לא מסוגלת לחשוב כרגע על לחפש עבודה חדשה כי אני די מותשת נפשית מהעבודה הזאת ואני לא רוצה להיות מותשת נפשית שוב.. לא רוצה כרגע שוב לקחת את הסיכון של לסבול יחס נוראי ממנהלים ומחוסר ביטחון לגבי עצמי, גם ככה לא חסרים לי בעיות בחיים (דיכאון קליני מאובחן, בדידות -לא מדברת עם אף אחד חוץ מעם המנהלים, לקוחות בעבודה ועם המשפחה שלי-, מחשבות בלתי פוסקות על העבר הקשה, הערכה עצמית נמוכה ברמה שקשה לי להסתכל במראה ושאני כל היום מעבירה ביקורת על האופי שלי ועל כמה שאני שונאת אותו).
אני גרה עם ההורים, אני לא מוציאה כסף בכלל, עד לא ממזמן הוצאתי מלא כסף בכל חודש (הייתי מכורה לקניות באינטרנט, אני מרגישה שהצלחתי לצאת מזה סוף סוף) אז בקושי יש לי כסף בבנק יחסית למישהי בגיל שלי (15,000) ובגלל זה אני מתלבטת מה לעשות..
חשבתי לנצל את הכמה חודשים האלה ללמוד לפסיכומטרי בבית.. אשמח לעצות כי אני מרגישה אבודה לגמרי. תודה רבה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות