שלום, קוראים לי מקסים (שם בדוי), אני עוד מעט מתגייס , בן 19. אני אפילו לא יודע מאיפה להתחיל, כבר הרבה זמן שאני מרגיש פשוט.. ריקנות, ריקנות שאין לי מושג איך להסביר אותה במילים, אין לי משמעות לחיים, אין לי מטרות לעתיד, חלומות, תחביבים, כישרון, כלום. גם החברים שיש לי הם לא חברים אמיתיים שאני יכול לדבר איתם על הכל, אין לי אף אחד שאני יכול לשתף אותו במה שעובר עלי, אפילו ההורים שלי לא יודעים עליי כלום, פעם היו לי חברים טובים אבל לא שמרנו על קשר במיוחד לא מאז שסיימנו תיכון, תמיד הייתי ילד מופנם ושקט שלא מדבר הרבה ולא שומעים אותו, או לא מודעים לזה שהוא קיים בכלל, אף פעם לא השתתפתי בשום דבר בבית ספר, ועכשיו אני מצטער על זה, עבודה אני לא מצליח למצוא, תחביבים אין לי, וכבר שנים שאני מרגיש אפס, שאני כלום, אני רואה את כולם פורחים מסביבי, מצליחים בחיים, מאושרים, חברים אמיתיים, תחביבים, אושר אמיתי, ורק אני נשאר באותו מקום.
אני אפילו לא מרגיש בן 19, אני מרגיש ילד קטן אני רוצה להישאר ילד קטן! אני אפילו לא מאמין שאני מתגייס לא יודע מה יהיה שם , אני רוצה לחזור לילדות שלא יהיו לי דאגות, יש לי כל הזמן 24/7 דאגות בראש, אין לי רגע של מנוחה, גם כשאני עם חברים וצוחק, זה צחוק של אותו רגע, כשאני חוזר הביתה באותו ערב אני מבין עד כמה החיים שלי ריקים מתוכן. לא נשאר לי כלום.
החברים האמיתיים היחידים שהיו לי, נעלמו. תחביבים אין לי. כישרונות כלשהם גם לא. מטרות? שאיפות? אולי פעם היו לי, אני תמיד מדמיין לעצמי בראש איזה חיים הייתי רוצה שיהיו לי, אבל לא עושה כלום כדי לממש את זה. אני עומד באותו מקום,
אני פשוט עומד במקום ולא מתקדם לשום מקום, בטח תגידו לי למצוא תחביב אבל קל להגיד קשה לעשות, למצוא עבודה ניסיתי כל כך הרבה ואו שלא קיבלו אותי או שפיטרו אותי, לקדם את עצמי? אין לי חשק כבר כי כבר וויתרתי על עצמי ממזמן. אני מפחד שאם אמשיך ככה אני אמצא את עצמי עם מחשבות אובדניות רציניות (חשבתי על לפגוע בעצמי כמה פעמים אבל לא עשיתי את זה)
אני כבר לא יודע מה לעשות ואיך להרים את עצמי מהבור שאני נמצא בו
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות