היי לכולם.
כתבתי כמה שאלות באתר הזה והעצות ממש עזרו לי בעבר אז אני מתייעץ פה.
אז ככה.
יש חבורה של די הרבה אנשים שאני מכיר, שהרבה מהם חברים מאוד קרובים שלי. החבורה התחילה בערך מכיתה ח' (סיימנו עכשיו יב) ומאז הם הלכו והתקרבו. ניסיתי כמה פעמים להשתלב בחבורה הזאת וכל הניסיונות שלי לא הצליחו והתפוצצו לי בפנים כל פעם מחדש. הם כל שישי יוצאים אחד עם השני, הם יוצאים ביחד לצימרים, הם כנראה מתכננים טיסה לחו"ל ביחד, ואני כמו כל פעם נשארתי מאחור. מה שהכי משפיל, זה שיש בחבורה מישהו שבכלל לא קשור לחבורה, חוץ מהעובדה שאחד מהם חבר שלו (כולנו מאותה שכבה בשבט של הצופים, והוא בכלל מהשכבה המקבילה בשבט השני בעיר). בגלל החבורה המעצבנת הזאת, אני אפילו לא יכול לבלות עם החבר הכי טוב שלי כבר 3 שנים רק כי הוא עם החבורה הזאת.
אני בן אדם רגיש, ונפגע מאוד בקלות. אני פשוט מרגיש שהחבורה הזאת לא רוצה אותי ולא אוהבת אותי, שאפילו אם אני אציל להם את החיים אי פעם הם עדיין ידחו אותי.
לפני כמה שנים, מהסיבה הזו ומעוד הרבה סיבות, פשוט התפרקתי בפני ההורים שלי, ופשוט אמרתי שנמאס לי ושאני לא רוצה לחיות. מפה לשם הלכתי לטיפול פסיכולוגי של שנתיים.
היום הגיע האירוע הכי קשה שהיה לי איתם בשנים האלה. לפני שבועיים יצאתי לשנת שירות, ולא הייתי בבית. היום יצאתי לסוף שבוע, וניסיתי עוד פעם לצאת עם החבורה. שאלתי חבר יחסית קרוב שלי אם אני יכול להצטרף, והוא שאל אותם והם אמרו ממש במילים האלה: "ממש לא".
אני לא יכול יותר! אני על סף פיצוץ נפשי פנימי ונמאס לי! אני אומר באמת מהלב, שעם כמה שהתגעגעתי הביתה (להורים, לאחיות, לחברים...) הייתי פשוט מעדיף להישאר בקומונה, למרות שכולם יצאו לסופש בבית והייתי עובר את יום שישי לבד.
למה הם לא רוצים אותי? מה לא בסדר בי?
אני צריך עצות באמת, תודה מראש!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות