פתאום חשבתי לעצמי... חצי מהמחלקות הפסיכאטריות בישראל יכולים לסגור את שעריהן וזה לא יזיק ורק יואיל.. מגדירים אנשים כסובלים מדיכאון ואז מסממים אותם עם תרופות.. אבל למשל רווק מעל גיל 40 שבחיים לא הגיע למגע אם אישה מושכת בעיניו.. איך מצפים שהוא לא יהיה "בדיכאון" כנ"ל לגביי נשים כמובן.. כאילו לדעתי הדרך הכי יעילה שמצאו זה פשוט לסמם את האנשים.. וגם אם נניח יש נכים וכאלה עדיין הם ירצו לצאת עם אנשים "רגילים" בעצם לא מעיזים לומר לאותו אדם אתה פשוט לא מספיק טוב לנהל חיים ממוצעים אפילו.. כנראה פאק בגנטיקה.. אז מה קורה בעצם בישראל? אנשים שנולדו להיות עצובים ולראות את החיים מהצד ולא להשתתף בהם?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות