היי
טוב,אז ככה
אני ממש מקווה שמישהו יקרא אני החפירה הזאת,מתנצלת מראש:)
אני התחלתי ללמוד פסיכומטרי בחברה של ליקויי למידה וקשה לי מאוד לבקש עזרה,את רוב הנושאים שנלמדו אני לא הבנתי
מה שכן בחברה שאני לומדת יש המון עזרה מכל הכיוונים ואני לא מנצלת את זה,יש סיכוי שלחלקכם תעלה המחשבה של זה רק ההתחלה ותני לזה צ׳אנס.
אז זהו שכל פעם שאני לא מבינה משהו אז אני ישר מתחילה לבכות ולחשוב מחשבות קיצוניות של ״לי לא יעזרו״
הסיבה לכך היא כמה דברים:
1.בכיתה י׳ הייתה לי מורה ללשון וכן לשון זה המקצוע הכי קשה בשבילי שעשתה טובה שהיא עזרה שביקשתי ממנה.
2.בכיתה י״א מורה אחרת ללשון שלימדה אותי החשיבה אותי לאחת התלמידות הטובות שלה והיא ידעה שאני קצת ביישנית ולא מבינה את החומר וכל פעם המחנך שלי ביקש ממנה לעזור לי והיא לא עזרה וכשאני ביקשתי ממנה היא השפילה אותי מול הכיתה ואחרי המקרה הזה רק עקצה אותי כל הזמן
3.בכיתה י״ב הרכזת שלי לימדה אותי תנך וגם זה היה מקצוע קשה והיא ידעה והיא אמרה לי שהיא תעשה לי שיעורים פרטניים ואמרתי לה והיא פשוט לא הגיעה לי אליהם
מהרגע שסיימתי תיכון אז יצאתי עם מחשבה כאילו שאני לא יכולה לבקש עזרה אף פעם מאף אחד בנוגע ללימודים
כל הזמן שואלים אותי למה אני בוכה ואני אומרת שאני לא יודעת ובעצם אני כן יודעת.
כל האירועים האלה כל פעם תוקפים לי הראש ואני לא מצליחה להשתחרר מהם
אז אחרי כל החפירה הזאת
מה עושים במצב כזה?
איך אני יכולה לשחרר את הצלקת הזאת?
הערה:אני ממש לא רוצה הערה כמו זה היה בעבר ולהמשיך הלאה
תודה מראש:)
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות