היי לכולם
הסיפור שלי התחיל בערך בקורונה כמו כולם...כשבאות הצרות הן באות בצרורות כנראה. אני לא רוצה להתלונן אלא יותר לפרוק.
אני משתדלת מאוד להשקיע את כל כולי במחשבות על הכרת הטוב. להגיד תודה יום יום על מה שיש לי.
אבל לפעמים הבכי פשוט יוצא ממני, בעיקר בגלל תסכול.
כשהקורונה הגיעה, יצאתי ללכת כמו מרבית האנשים, החבר הכי טוב שלי בחיים שהיה גם הבן זוג שלי שנתיים נפרד ממני, לא הייתה לי עבודה ולא היה לי מקום לצאת אליו להתאוורר גם בבית שלי אין פרטיות בכלל ככה שבקושי לבכות לא יכלתי מבלי שיראו אותי. אני והחברה הכי טובה שהייתה לי מהגן פיצלנו את דרכינו לאחר ריב. אני הכי שלמה בעולם עם זה שאני לא קרובה אליה יותר אבל גם זה נדבך לתחושות הקשות שליוו אותי.
הכל היה ביחד, התבגרתי מזה מאוד אבל נשאר משהו שעדיין מאוד קשה לי.
האקס שלי גם לומד איתי באותה כיתה, באותם קורסים, יש לנו את החברים המשותפים שלנו שבקושי אני רואה אותם כי הוא תמיד שם.
אני כל הזמן רואה אותו ולא מצליחה להתנתק ממנו.
אם זה בזום, אם זה בקבוצות ווצאפ, אם זה בכל פאקינג מקום. או שאני שומעת עליו או שאני רואה אותו.
איך אפשר להתגבר ככה בכלל על מישהו שכל כך אהבתי ואני לא יכולה להתרחק ממנו לא רחוק מהעין ולא רחוק מהלב ולא רחוק מהחייםםם!
פשוט נוראי. אני לא מצליחה להתרכז בלימודים בכלל ונשארה לי עוד שנה ללמוד.
מה הייתם מייעצים לי?ניתקתי איתו קשר וחסמתי מכל מקום.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025