התחתנו צעירים מאוד ומהר מאוד. 15 שנה וארבעה ילדים אחרי, שנינו במקום טוב בקריירה, סה״כ שותפים טובים המגדלים ילדים מאושרים.
ההורים שלה מתים עליי, והיא החברה הכי טובה של אמא שלי.
שנינו מטיילים, מחזיקים בית שלו ורגוע. למסתכים מהצד, אנחנו משפחה לפוסטר.
בפועל - לא טוב לי.
אנחנו שוכבים פעם-פעמיים בשנה, ובכללי לא נוגעים אחד בשני. התקשורת בינינו מאוד לקויה, מתחמקים מלדבר על הדברים שמאתגר לדבר עליהם. שנינו מאוד השתנינו עם השנים.
כשאני חושב האם זו החברה שאני רוצה שתהיה לי כשהילדים יצאו מהבית, הראש מתמלא בסימני שאלה.
מצד אחד - הכל טוב. אבל לא מספיק טוב.
מצד שניה - לא הכל טוב, אבל גם לא מספיק רע.
הילדים בטווח גילאים של 7-13. לא קטנים, אבל הגענו כנראה לשנים הכי מעצבות שלנו כמשפחה. עכשיו הזמן לעזוב? אף פעם זה לא זמן טוב לעזוב.
וגם כלכלית. אמנם אנחנו מרוויחים טוב מאוד, אבל עם משכנתא של 5 ספרות בחודש (שמשלמים בנחת, הכל בסדר), אין סיכוי שאוכל לשכור דירה נוספת. אני גם לא רוצה שהילדים יאבדו את הבית שלהם.
אז אולי כדאי לי לחכות עוד כמה שנים? עוד 11 שנה, כשהקטנה תהיה בת 18, לא תהיה משכנתא, ובאמת נגיע לשלב שרק שנינו בבית. אולי יהיה קל יותר אז?
ובינתיים, נהיה 11 שנים שותפים לדירה/לעסק?
אנשים חולמים על מה שיש לי, ואני מתמקד במה שאין. אולי הבעיה היא בי?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025