בזוגיות, אבא לשניים חי בחו״ל.
הקשר שלי עם המשפחה מאוד בעייתי בלונג דיסטנס.
כשאני נמצא בארץ הכל נעים וכיף אבל כשאני פה, מהר מאוד הם חוזרים לאדישות שלהם ש והלכת מחוסר היכולת לתפעל מערכת יחסים משפחתית מרחוק.
אני נאבק שנים מקצועית ובעשר השנים האחרונות אהי חי על הגבול האדום של האשראי.
העוול נופל על אישתי שיש לה עבודה מצויינת והיא מצליחה לסחוב על הגב שלב את משק הבית.
אני מנסה לפנות על זה בזמן עם הילדים, שרה לבית ולאפשר לה לנשום בשעות הפנאי.
אנחנו אוהבים אבל אני חי בתחושת אשמה ובושה כבדים שהרצון שלי להצליח פוגע במשפחה שלי.
אני מרגיש חנוק, בודד ונטל על אחרים.
זה כאילו אני משחק תור במשחק וכמעט כל דבר שאני עושה לא מצליח.
הקורונה גם ריסקה את העסק שלי שהתחיל לעבוד לא רע.
איך שאני רואה את זה, אלמלא קצת מזל ישפור עליי צופה לי עתיד מר ומאכזב.
התחלתי לחשוב יותר ויותר על לגמור את זה, לחסוך לכולם שנים של רחמים, בגרות של אכזבה לילדים, לאפשר לתת לאישתי לקבל את החיים שמגיע לה.
רציתי הרבה לא עשיתי את מה שצריך כדי להגיע לשם.
ישנאו אותי ויכעסו עליי אח״כ אבל כשהצער יעבור הם יבינו שעשיתי לכולם וכולן טובה.
התחלתי לכתוב את זה בכוונה לשאול שאלה אבל לשים את זה מול העיניים עזר לי להחליט.
להתראות עולם.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות