הייתי תלמיד מצויין. ממוצע בגרויות בשמיים, פסיכומטרי גבוה, עשיתי שני תארים עד כה בהנדסה. הייתי ממש נהנה מלפתור בעיות מתמטיות ובעיות באופן כללי.
פתאום אני מרגיש - מה לעזאזל אני עושה? אני בעצם מרגיש שבאתי לענות על צרכים ולא להתעסק במה שמרגש אותי כמו פעם. אני מקבל משימות וצריך לבצע אותן. הלוז שלי נתון למשחקים של הבוסים והמפקדים. הם אומרים לי מתי לקום, על מה לחשוב, את מה לבצע ועם מי לדבר בשביל זה. כשאני מנסה לקדם יוזמות מתייחסים לזה בצורה של "בואו ניתן לו קצת לשחק".
אני מרגיש שהעולם לא יקרוס אם לא אעבוד בהנדסה. אני מרגיש שמישהו אחר יכול לבצע את המשימות של הבוס. כשהייתי צעיר הייתי בטוח שאני יכול לפתח ולקדם את האנושות. כעת אני מרגיש פשוט בורג קטן עם ייעוד מאוד מוגדר שאפשר להחליף אולי בבורג פחות טוב אבל שעדיין יעשה את העבודה.
אז למה אני מתאמץ? למה אני עובד שעות רבות מהיום במשהו שממילא יבוצע כך או אחרת. הקטע הוא שגם בתור עצמאי אתה עובד בשבילך אחרים שמשלמים לך שתפתור להם בעיות הנדסיות.
חצי משעמם לי חצי מרגיש לא נחוץ. אני תוהה אם באמת ישלי דרך להחזיר את ההנאה שהייתה לי כשהייתי בתיכון וממש נהנה לפתור משוואות.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025