אז ככה:
המשפחה שלי לא מאוחדת בכלל כל אחד לעצמו
אחי לא מדבר איתי בחיים אבא שלי לא מתקשר וכשאני מתקשרת הוא מסנן.
אחותי עם החבר שלה לא מעניין אותה כלום.
אני חיילת
וממש רע לי בצבא ברמה שניסיתי לצאת על נפשי.
ולא יכלתי יותר.
להורים לא אכפת.
פעם אחת התקשרתי לאמא שלי ואמרתי לה:"די אני לא יכולה אני יעשה לעצמי משו אני לא יכולה ככה"
והיא אמרה לי :"ביי!"
וניתקה בפרצוף.
זה מתסכל אותי שאין לי משפחה תומכת למשל פעם אחת שרתי בסלון (אני שרה יפה)
ואמא שלי ואחותי צחקו עליי!!! ואמרו "חחח את מזייפתתת"
וחיקו אותי. שזה ממש מגעיל זה משפחה הם לא אמורים לצחוק!
בקשר לצבא
מאז שאמרתי למפקדת שלי שאני רוצה להשתחרר היא מתייחסת אליי כאוויר במשרד.
לא מדברת איתי לא כלום
אז פשוט הלכתי לחדר.
כאילו אני 0.אוויר.
כשאני מתקשרת לאבא הוא מסנן אותי
וכשאני מתקשרת לאמא היא ממהרת לנתק תשיחה כי אין לה כוח אליי היא אמרה לי פעם גם "הייתי רוצה ילדה אחרת מוצלחת לא כמוך.
עצלנית כל היום במחשב.
לא ייצא ממך כלום !!!!!!!!!!"
וזה ממש שבר אותי.
כשאני בוכה בחיים לא באים ומחבקים אותי בחיים.
נמאס לי מהחיים האלה...
אין לי חשק לקום מהמיטה בבסיס ובבית
אני מתבאסת שאני פוקחת תעיניים בבוקר מתבאסת שאני חיילת וחיה פה.
מתבאסת מהכל.
נמאס לי .
ועכשיו תגידו לי "את לא מתאמצת" נכון יש לי חרדות אני לא ילדה רגילה אני נחשבת חג"ם בצבא ובבצפר הייתי חינוך מיוחד.
קשה לי בחיים. נולדתי גם פגית במשקל אפסי ממש..אז זה דפק לי תחיים עוד יותר.
קשה לי ללמוד חשבון לכן אין לי בגרויות יש לי דיסקלקוליה.
ועבודה אין לי ביטחון עצמי.
בכלל בכלל.
אז זה המצב שלי.
ואפחד לא עוזר לי עם זה.
מה לעשות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות