"לעבוד רק במה שאוהבים" - מרגיש שזה צבוע ו"ורוד מדי"

שלום
אני סטודנט לתואר ראשון במדמ"ח ועל אף שאנני סולד מהתחום אני לא יכול להעיד שזו התשוקה שלי. נקודת המבט שלי על התחום מאוד מעשית ולרוב אני מדחיק תחושות("נהנה\ לא נהנה מזה") בזמן הלימודים. הולך לי לא רע סה"כ.

המניע העיקרי שלי לעבודה בתחום הוא המשכורות הגבוהות, כן הכסף.
ללא כוונה להתנשא, אני אדם די נבון ובעל תחומי עניין רבים אך רמת החיים חשובה לי מאוד וזה לא משהו שאני מוכן לוותר עליו. לכן אני מעוניין בפרנסה יציבה ובהכנסה גבוהה.

הבעיה היא שאצל רבים מבני גילי יש מין ציפייה שאדם יבחר כקריירה רק תחום שאותו הוא אוהב. מי שבוחר תחום בשביל המשכורת נתקל בהרמות גבה הרבה פעמים (ואולי מתויג כשטחי\חומרני).

זה די מרגיז אותי, אני חושב שזה די צבוע.
במקרה של סטודנטים בתואר שלי, קל מאוד להטיף לאהבת המקצוע כשהתחום שהם אוהבים כולל בתוכו הכנסה גבוהה...
הרבה אנשים לומדים תחום שאותו הם אוהבים אך אחר כך סובלים מהכנסה נמוכה עקב חוסר היצע בשוק(או משכורות נמוכות באופן כללי).
אלה לא חיים שאני מעוניין לחיות.

כל אדם רשאי לעסוק במה שהוא רוצה ואני אישית מאמין כי ביטחון כללי בפני עצמו מעניק תחושת סיפוק\הנאה.
אז מדוע כל כך הרבה אנשים מסתכלים על זה בעין עקומה? מהיכן התפיסה הזו צמחה?

אשמח לשמוע את דעתכם בעניין.